שתי טרגדיות מתוארות בחיים אחרים משלי, אחת עולמית כזאת שהעולם כולו הזדעזע ממנה והשנייה אישית שטלטלה משפחה אחת וגרמה צער לאנשים הקרובים. האסון הראשון הוא אסון הצונאמי באוקיינוס ההודי ב 2004. קארר ובני משפחתו שהו בחופשה משפחתית במלון על צלע ההר בסרילנקה. לילה ללא שינה  שעבר על בני הזוג שדנו במצב היחסים המעורער שלהם ומתבגר זעפן ששום פעילות לא ממש מצאה חן בעיניו היה מה שכנראה הציל את חייהם. ובמקום לרדת לחוף לשיעור הצלילה שתוכנן עבורם הם החליטו להמשיך לישון ולבלות את היום בבריכת המ

הפולני מספר על ויטולד  נגן פסנתר פולני שמתמחה בעיקר בנתינת פרוש חדש ושונה לנגינת שופן  הוא בעל  שם. יש לו מעמד. לא מהסוג שממלא אצטדיונים, אבל בהחלט כזה שמייצר הילה בחוגים הנכונים אנו פוגשים בו בערב הופעתו  ברסיטל של חוג הקונצרטים של בסאלה מומפאו הרובע הגותי של ברצלונה. זהו אירוע שפתוח לכאורה לקהל הרחב, אך בפועל שייך למעגל מצומצם, מבוסס, מודע לעצמו.  ביאטריס חברה בוועד המנהל של סדרת הקונצרטים. היא בת הזוג של בנקאי עמיד. הם זוג יציב, מתפקד — כזה שעבר כבר מזמן את שלב התשוקה. הם

מלאני קלו היא אמא של קימי וסאמי ובת הזוג של ברונו דיור. היא גם פליטת ריאלטי זניחה למדי. היא השתתפה בפרק אחד של ריאלטי שלא המריא והודחה מיד בסופו של אותו פרק ראשון, הריאליטי הזה לא שינה את חייה. מה שכן שינה את חייה היה פתיחת חשבון בפייסבוק כשנה לאחר הולדתו של סאמי בנה הבכור. מי שעודד אותה לפתוח חשבון היה בעלה שראה שהיא מדוכדכת קמעה וחשב שחשבון פייסבוק יעזור לה. מלאני הקשיבה לו ואכן פתחה חשבון. פתיחת החשבון ההיא שינתה את חייה.  בבת אחת חייה התמלאו. היא פגשה המון נשים חדשות במצב

הרומן נפתח בערב יום הולדתה ה־63 של טליה, מנהלת מחלקת שיקום בבית חולים במרכז הארץ , רופאה בכירה, מוערכת, אשת סמכות. אם לתום, בנה הטבעוני, ונשואה לאלכס, מי שהיה בעבר הרופא הבכיר במחלקה.  זה שאליו נשאה עיניים כשהגיעה כמתמחה. לכאורה, זהו דיוקן של אישה שהייתה אמורה להיות בשיאה: מעמד מקצועי, ניסיון חיים, גוף מתוחזק בקפידה. אך הספר מסרב לאשליה הזו כמעט מן המשפט הראשון. טליה רחוקה מכל תחושת שיא. היא אינה מרוצה — לא מחייה, לא מנישואיה, ונראה  שגם לא מעצמה. חייה מתנהלים תחת משטר קפדני

בתחילתו של הספר מפציעה המספרת שלנו כשהיא נמצאת בביתה. יש לה חום והיא חולה. היא מחליטה לחזור ולקרוא ספר מסוים. כשהיא פותחת את הדף הראשון היא פוגשת את ההקדשה שכתבה לה יוהנה, מי שהייתה בת הזוג שלה. הפרטים הוא ספר שמספר על תקופות בחייה של המספרת עם ארבעה דמויות. כל חלק מוקדש לדמות אחת מהארבעה. המשותף לארבעת הדמויות הללו הוא הנטישה שלהם את המספרת שלנו. ארבעתם נטשו אותה. כל אחד מהם בדרך אחרת ובאופן אחר. ועדין ארבעתם נטשו. היא מספרת על הדמויות הללו לאו דווקא לפי סדר הופעתם בחייה. זו

זהו סיפור קודר, כזה שלקוח מתוך תחושת הסיוט הקולקטיבי, ששוררת היום במרחב הציבורי. מציאות עכשווית שמקבלת כאן ניסוח ספרותי חד, אכזרי ומדויק. המבנה – סיפור בתוך סיפור. אוריאל, אב המשפחה, נעלם מחיי אשתו ובנו לפני שש־עשרה שנה. יום אחד פשוט לא חזר. מהמשטרה הם הבינו שהוא נסע ללונדון.  16 שנה הם לא שמעו ממנו מילה ואז דני בנו מקבל שיחת טלפון מרופאה בבית חולים פסיכיאטרי בצפון לונדון. מסתבר שאוריאל התאבד. דני אמו ובן הזוג שלה טסים ללונדון על מנת לקבור את האב.    שם דני מקבל מחברת שאביו כ

זהו רומן שנקרא בנשימה ארוכה אחת. כתיבתה של בריינר קולחת, אמפתית, ומעלה שאלות קשות על מעמד, מגדר, ניצול, אהבה והמחיר שגופים צעירים משלמים בעולם שמקדש יופי.

איך מתארים ספר שהוא כל-כך יפה? איך מעבירים את היופי הזה? את האווירה המיוחדת שיש בו לפוסט בבלוג שלך? מסלולים הוא ספר יפיפה. כזה שמשאיר אותנו נפעמים מול היופי הזה. זה ספר שבזמן שקוראים אותו זה כמו לתרגל מדיטציה. הצלילה לתוכו היא כמו כניסה לתוך עולם חלומי, עולם שעוטף אותנו ביופי, בשלווה, בתחושת התפעמות. מסלולים מתאר את שגרת החיים בתחנת החלל שמקיפה את כדור הארץ, כל תשעים דקות הם הקפה מלאה של הכדור. ביממה אחת שלהם הם עוברים שקיעות וזריחות , מעברים בין יבשות וימים, פסגות מכוסות קרח

חולשה לגנרלים הוא ממואר שכל שורה בו היא תזכורת למה שהיה ולא קיים כאן יותר. ולעולם שוב לא יהיה קיים. אני לא אדם נוסטלגי מעולם לא התגעגעתי לעבר ובטח שלא צבעתי אותו בצבעי הקשת. הרבה שנים עברו מאז שנת 1973 והעולם השתנה לחלוטין, וכפי שהעולם השתנה גם מדינת ישראל השתנתה. האם בכלל אפשר לדמיין היום סיטואציה שבה אנשים יפרצו לביתו של ראש המוסד בישראל? נראה לי שיהיה קל יותר לפרוץ לכל מוזיאון הכי שמור בעולם מאשר לבית שבו מתגורר ראש המוסד הישראלי. אבל בשנת 73 בליל הסדר כשראש המוסד אשתו ויל

נטע דגן מגיעה לבית חולים איכלוב לאחר ירידת מים ועם צירים. היא מגיעה לגמרי לבדה. אין לה בן זוג. לא ידוע מי אבי התינוק שבגופה. הוריה גם לא נמצאים עמה ונראה שהם לא ממהרים להגיע. איך קורה שנטע דגן, קיבוצניקית שורשית מוצאת את עצמה לגמרי לבדה בבית חולים בשעות הקריטיות של לידת ילדה הראשון? נטע שומעת את הבכי של היולדת שמאחורי הווילון אשר קוראת לכל נשות משפחתה. ומנטע בת ה 37 הצעירה התל אביבית הקיבוצניקית, זו שחזרה מנו-יורק, יוצאת הגזענות העמוקה הצרובה בגוף "מרוקאית" היא ממלמלת לעצמה.

אנה היא הגיבורה של הסיפור האקסטרווגנטי הזה. השאיפה היחידה בחייה היא נדל"ן שיהיה רשום על שמה. היא כל כל כך שקועה בחלומותיה על פיסת נדל"ן...

אליס אאוכוסטוס  הגיבורה של הרומן "הריסה" היא אשה חזקה, שאינה מודעת לחוסן שלה. היא מלחינה מצליחה כזו שמזמינים ממנה יצירות לתזמורת, זהו...

"מילא שהיא לא מתגיירת. כולם מתגיירים! לא צריך אפילו להאמין בזה! ואז היא באה עם תכשיטים ערביים? לשבעה של חמותי. בימר, לא בשביל זה סבא שלך...

הקריאה בספר המחסום מעיקה מן הסתם בדיוק כמו שעמידה במחסום מעיקה.  אולם זו מועקה שתופסת את הקורא באחיזה שמשאירה אותו כמעט בלי אויר אבל גם...

עילם הוא צייר מאז ומתמיד. הציור הוא מרכז חייו, תשוקתו והווייתו. הוא נשוי לסופיה, חברתו מימי התיכון. בשלב מסוים, נטש אותה לטובת הנערה היפה...

סוף העולם, מתברר, לא יגיע במלחמה עקובת דם, וגם לא בהתפרצות נגיף שיהפוך את כולנו לזומבים חסרי בינה. הוא אפילו לא יופיע כעידן קרח חדש...

תמר והולי הן שתי מתבגרות שחיות יחד בזולה בבניאס. הן בעצם חיות בחלקת אלוהים מהיפות בארץ. הן לא היחידות. מסתבר שיש כמה וכמה אנשים שחיים שם...

בגינת כלבים בהלסינקי נפגשות שתי נשים. אולנקה המספרת שלנו ואשה  לכאורה זרה. היא לא זרה הן מכירות. הן מכירות הרבה מאוד שנים עוד מאוקראינה....

תמורה נאותה / מאיה ערד "תמורה נאותה" הוא שמו של הספר החדש של מאיה ערד, הכולל שלוש נובלות. הסיפור הראשון, הנושא את שם הספר, מציג בפנינו את...

השאלה הכמעט קבועה היא, האם האושר הוא היעד אליו אנחנו חותרים להגיע? או אולי האושר זו הדרך עצמה? הדרך עצמה עם כל מכאוביה והסבל הכרוך בה....