הפרטים/איה ינברג

בתחילתו של הספר מפציעה המספרת שלנו כשהיא נמצאת בביתה. יש לה חום והיא חולה. היא מחליטה לחזור ולקרוא ספר מסוים. כשהיא פותחת את הדף הראשון היא פוגשת את ההקדשה שכתבה לה יוהנה, מי שהייתה בת הזוג שלה. הפרטים הוא ספר שמספר על תקופות בחייה של המספרת עם ארבעה דמויות. כל חלק מוקדש לדמות אחת מהארבעה. המשותף לארבעת הדמויות הללו הוא הנטישה שלהם את המספרת שלנו. ארבעתם נטשו אותה. כל אחד מהם בדרך אחרת ובאופן אחר. ועדין ארבעתם נטשו. היא מספרת על הדמויות הללו לאו דווקא לפי סדר הופעתם בחייה. זוהי זרימה אינטואיטיבית  שאנו לא ממש יורדים לעומק הופעתה.  הדמות הראשונה שמסופר עליה היא יוהנה, הן היו בנות זוג. הן חיו יחד. יוהנה הייתה מרשימה כבר בצעירותה, היא עדין לא הייתה אשת התקשורת המפורסמת שהיא היום, אולם כבר אז היו לה שאיפות ויכולות ורבליות מצטיינות. יוהנה מגיעה מרקע כלכלי שונה בתכלית מזה של המספרת, והפער הזה חודר לכל רובד בקשר היא באה ממשפחה אמידה בהרבה. כשהמספרת נזכרת בחייה עימה היא נזכרת גם בתחושת חוסר הנוחות שלה שפעמה בה בזמן שהן היו יחד. היא מספרת איך יוהנה הייתה קונה לה מתנות כל הזמן. זה מה שהיה מקובל במשפחה ממנה יוהנה הגיעה. זה מה שהם עשו שם, הם קנו מתנות אחד לשני. המספרת שלנו לא מכירה את המנהג הזה. אצלה בבית לא רווח מנהג שכזה.  יוהנה גם קונה דברים יקרים. היא תמיד מגיעה עם הפריט הנכון. עם העוגה השווה מהקונדיטוריה הכי נחשבת בעיר. עם הספר הכי נקרא. כשכספה של המספרת ניגמר לפני סוף החודש יוהנה תמיד תהיה זו שתמלא את המקרר, בלי להניד עפעף. והיא תעשה זאת עם המוצרים הכי טובים. הירקות הכי מושלמים. הגבינות מהמעדנייה הכי יקרה בעיר. המספרת נזכרת בתחושות שלה, היא ניסתה לחקות אותה, לקנות לה מתנות בתמורה, אבל המתנות שהיא קנתה תמיד היו זולות מידי, אפרוריות מידי, הן לא הצליחו להיות מין שכיות חמדה מדליקות. יחד עם זאת המספרת גם נזכרת כמה אהבה לכתוב כשיוהנה הייתה איתה. כשיוהנה הייתה נוכחת בחייה. איך היא עודדה אותה. איך היא נתנה לה את התחושה שהיא פשוט מעולה, שהכתיבה שלה נפלאה.  לקח לה המון שנים לחוש ככה שוב. כשהמספרת מספרת על אהבת הכתיבה שלה ועל השאיפה שלה לכתוב היא מנדבת לנו איזה שהוא פרט על עצמה. אנו מצליחים לאסוף מעט פרטים על המספרת שלנו אולם לאורך הספר כולו היא נשארת מוסתרת מאיתנו. היא לא באמת מתגלה לנו לחלוטין. אנו לא מצליחים להפוך אותה לדמות שלמה.  הדמות השנייה בספר היא ניקי. ניקי היא כל מה שהמספרת היא לא. היא שונה, היא קולנית, היא חוגגת כל הזמן בערך. היא אוספת אנשים לדירתה. את המספרת שלנו היא ממש הזמינה לגור יחד איתה. היא זכתה לדירה של הדיור הציבורי. מה שאומר שזו דירה שווה במחיר סימלי. היא סיפרה סיפור שאבא שלה תקף אותה מינית. איש מסתבר לא בדק האם זה נכון. בכלל היא סיפרה סיפורים איומים על הוריה והודיעה שהיא מתעבת אותם תעוב עמוק. המספרת עצמה הייתה "מוקסמת מדרכה לאהוב ולשנוא בעוצמות כאלו להיפטר מאנשים כאילו כל רגש חייב להתרגם בו במקום למעשה" היא ידעה שיום אחד זה יקרה גם לה. כמה חודשים אחרי שניקי עזבה היא יוצאת לחפש אותה בעקבות בקשה של אביה של ניקי. היא תמצא אותה בסוף, מפגש שיסיים את הקשר בניהן לגמרי. רק שנים אחרי זה כשהיא ממש כותבת את הספר נדמה לי שהיא מבינה שאולי ניקי הייתה פשוט חולה. הדמות השלישית היא אלחנדרו - גבר. באותו הזמן שהיא פוגשת אותו היא חיה עם גבר אחר, זוגיות כזו שכבר הם מדברים על ילד משותף. לפחות בן זוגה מדבר על זה היא לא אומרת לא. אולם אז היא פוגשת את אלחנדרו,  שום דבר לא מכין אותה לפגישה עמו. בחלק הזה בניגוד לשני החלקים הקודמים אנו מקבלים מידע על האנשים שאיתם היא מסתובבת, על העבודה בה היא עובדת, על חברה טובה. היא עוזבת את בן הזוג שלה היא לא יכולה להישאר איתו אחרי שפגשה את אלחנדרו, ולמרות שאלחנדרו  עוזב אותה הוא נשאר איתה בהרבה מאוד מובנים. "מערכת היחסים שלנו הייתה קצרה כמו נשימה אחת של אוויר אבל למרות זאת הוא נשאר איתי כאילו משהו בי נכרך סביבו"הדמות  הרביעית היא בריגיטה, בריגיטה היא אמה של הכותבת. הפסיכוזה של בריגיטה התפרצה אצלה ביום שבו המספרת שלנו נולדה, התינוקות יצאה אל אויר העולם ואמה ניתקה ממנה לחלוטין. הפסיכוזה הזו הייתה בתוכה עוד הרבה קודם.  "וכפי שרובנו יודעים מי שטבע את הביטוי ’מה שלא הורג אותך מחשל אותך’ מימיו לא פגש קורבן אונס" היא מספרת על חייה של אמה בעדינות בפליאה ניתן להרגיש את האמפטיה האינסופית שהיא כלפיה. מי שגידל את אחותה ואותה היה האב האם לא באמת הייתה מסוגלת לגדל אותן. על אחותה אנו שומעים פעם ראשונה בחלק הזה.הפרטים הוא ספר יפהפה שמאגד שברי חיים, מקטעים של תודעה וזמן. כל חלק הוא דרך, הוא בחירה, הוא עולם שלם בפני עצמו. הקריאה היא צלילה איטית ומדויקת אל נפש אחת, אל רגעים שיש בהם קסם, נינוחות, כאב ושקט. כל אלה יחד מצטרפים למה שנדמה כהבנה פשוטה ועמוקה: אלו הם החיים, בפרטיהם הקטנים.רוצו לקרוא.  מו"ל: אחוזת בית תרגום: רות שפירא 127 ע' מודפסים