הילדים הם מלכים / דלפין דה ויגאן

מלאני קלו היא אמא של קימי וסאמי ובת הזוג של ברונו דיור. היא גם פליטת ריאלטי זניחה למדי. היא השתתפה בפרק אחד של ריאלטי שלא המריא והודחה מיד בסופו של אותו פרק ראשון, הריאליטי הזה לא שינה את חייה. מה שכן שינה את חייה היה פתיחת חשבון בפייסבוק כשנה לאחר הולדתו של סאמי בנה הבכור. מי שעודד אותה לפתוח חשבון היה בעלה שראה שהיא מדוכדכת קמעה וחשב שחשבון פייסבוק יעזור לה. מלאני הקשיבה לו ואכן פתחה חשבון. פתיחת החשבון ההיא שינתה את חייה.  בבת אחת חייה התמלאו. היא פגשה המון נשים חדשות במצבה: אמהות לתינוקות שמבלות את ימיהן בין בקבוקים, עגלות ושינה מקוטעת. מלאני נכנסה לפורומים השונים והגיבה להם. הקשיבה לעצות ובעצמה כתבה כאלו. היא נחשפה לעולם חדש, ווירטואלי. המגמה החלה בארצות הברית, משפחות שהפכו את חייהם לתוכנית ראליטי אינסופית. מלאני נדלקה. בבת אחת הדכדוך שהייתה שרויה בו התמוסס כלא היה. היא נשאבה לעולם חדש. היא פתחה ערוץ ב YouTube-בהתחלה היא עשתה זאת בצורה חובבנית. צילמה עם הטלפון, לא ממש ערכה את הסרטים, לא כתבה טקסטים, זה היה בוסרי. אבל היא קיבלה המון תגובות. היא הבינה שהיא עושה את זה טוב. כשנולדה קימי תינוקת מלאכית בלונדינית, הערוץ של מלאני ממש "התפוצץ".  היא קיבלה כמות מטורפת של תגובות. חברות מסחריות החלו לשלוח לה מוצרים. בשלב זה ברונו כבר עוזב את עבודתו. הערוץ שמלאני הקימה כבר מרוויח הרבה מאוד כסף. המשפחה כולה הופכת למותג כשקימי וסאמי הם הכוכבים של הערוץ. צופים בהם מיליוני אנשים. קימי עוד לא בת שש. אולם אחה"צ אחד, הילדים יורדים למטה לשחק עם שאר הילדים במתחם. זה לא קורה הרבה. מלאני כמעט ולא מאשרת להם להסתובב עם שאר הילדים. אבל באותו אחה"צ היא אישרה. והם יורדים למטה. הם משחקים מחבואים. ואז קימי נעלמת. כאילו בלעה אותה האדמה.  זה השלב שהמחלקה לפשעים חמורים של המשטרה נכנסת לתמונה. ואנו לומדים להכיר את קלרה רוסל. קלרה היא ביתם של שני פעילים אקטיביסטים אנטי ממסדיים אינטלקטואלים. היא למרבה הפלא גדלה להיות שוטרת, שוטרת מוערכת עד מאוד. תפקידה בכוח הוא להיות הפרוצדורלית - האחראית על ליקוט ראיות מזירת הפשע ותיעוד שלבי החקירה. היא תיעדה כל שלב ושלב היא זו שהייתה ערבה לתיק שהונח על שולחן התובע או השופט. הייתה לה אחריות עצומה והיא הייתה בקיאה בכל פרט ופרט בחקירה. פעמים רבות המיפוי שלה היה מה שהביא לפתרון, לתפיסת הפושע, לסגירת האירוע. חטיפת ילדה קטנה זהו פשע שמעמיד את כל המשטרה על הרגליים. חטיפת ילד היא תמיד פשע שמטלטל משטרה שלמה ושהציבור לא מפסיק להתעניין בו. על אחת וכמה כשמדובר בילדה שמיליוני אנשים עקבו אחריה ושכל דקה בחייה תועדה על ידי לא אחרת מאשר אמא שלה. קלרה מסתכלת על הסרטונים ב YouTube-ובאינסטגרם. השנה היא 2019. קלרה בכלל לא מודעת לעולם הזה של הרשתות החברתיות. היא רחוקה מזה מאוד. קלרה אינה אדם נורמטיבי. היא אומנם שוטרת מוערכת. אולם חייה רחוקים מאוד מחיים נורמטיביים. היא אינה אשה נשואה אין לה ילדים ואין לה יותר מידי חברות. היא מוערכת ואהודה. אולם יש בה משהו מאוד מרוחק. היא אדם שמאוד שלם עם עצמו אולם היא באמת מופתעת מהעולם הווירטואלי שנגלה לפניה ומהתופעה הזו של מיליוני לייקים ותגובות ולבבות. קימי היא הילדה החטופה אולם הגיבורות האמתיות של הסיפור הזה הן מלאני וקלרה. משפחת דיור הם משפחה מאוד עשירה. מיליוני הצפיות בכל סרטון מתורגמים להרבה מאוד מיליונים בחשבון הבנק. מסתבר שיש גם אנשים שיוצאים נגד התופעה הזו. אנשים רואים בסרטונים האינסופיים של הילדים פגיעה ואפילו התעללות. התעללות של הורים בילדיהם. בסרטונים האחרונים לפני שקימי נחטפה, קלרה מבחינה בחוסר הרצון שלה. באי שיתוף הפעולה של הילדה עם האמא. זה ניכר בסרטונים. החטיפה מדירה שינה מעיניה של קלרה. ובכלל מעיני השוטרים השותפים לחקירה. חטיפה של ילד קטן זה נושא רגיש מאוד. השוטרים יודעים בדיוק כמה אכזריות קיימת בעולם הזה. בימים שבהן קימי איננה אנו לומדים להכיר את מלאני. היא חיה בעולם משלה. היא בטוחה לחלוטין בדרכה בטוחה לחלוטין שהיא עושה את הכי טוב עבור ילדיה, שהם הכי מאושרים בעולם. שאין ילדות טובה מזו. נראה שהיא אכן מאמינה בכך. לאחר שפרשת החטיפה מסתיימת העלילה קופצת עשר שנים קדימה. אנו פוגשים את כל הדמויות לאחר כל השנים שעברו מאז החטיפה. אנו פוגשים את הגלגול שלהם. את מה שכל אחד הפך להיות. הילדים הם מלכים הוא ספר שנקרא בזרימה. הוא מעניין ביותר ואף מרתק. החלק הראשון של הספר נקרא כמעט כמו מותחן. אבל המתח האמיתי איננו השאלה מי חטף את קימי, אלא המציאות המוזרה שהספר מתאר: עולם שבו ילדים רגילים הופכים לתוכן. שבו הילדות עצמה מצולמת, נערכה, משווקת. החיים שלהם מתועדים כל הזמן ללא הפסקה. מסתבר שזו תופעה שקיימת במציאות לא רק בספר. מסתבר שכיום אנו מוצאים ילדים כאלו שבבגרותם תובעים את הוריהם על התעללות  ועל הכנסות שנגזלו מהם. כלומר הסיפור המרתק כשלעצמו בא להרתיע ולהציף תופעה. אולם מסתבר שהתופעה הזו במציאות גדולה יותר מהבדיון. הספר של ויגאן לא מסתיר את עמדתו. זהו מבט ביקורתי, כמעט עוין, על תרבות שבה הערך נמדד במספרים: צפיות, לייקים, עוקבים. הילדים הם מלכים — אבל מי באמת מושך בחוטים? מתחת לפני השטח פועם משהו מטריד בהרבה: השאלה מה קורה לאנושיות שלנו. במציאות בה אנו חיים. על המחיר האנושי שאנו משלמים על עצם השקיעה בעולם שבו הערך  נמדד באמצעות ג'יפים. מה המחיר שאנו משלמים על זה? לא ברור. אולם נראה שזהו מחיר שהולך ומאמיר. אין ספק שהשקיעה הזו בתוך רשת אינסופית של מצלמות תגבה מחיר מהאנושיות שלנו. ואולי זוהי הנקודה האחרונה שבה אנו עוד מסוגלים להתגונן, ולנסות ולעצב את המרחב הזה, אם טרם איחרנו את המועד.

מו"ל: מודן            323 עמודים      מצרפתית: רמה איילון