כמעט אולימפוס/ שושי בריינר

קטיה ויטה ואנה הן שלושה דורות של נשים אוקראיניות בקייב, נשים עניות ועמלניות. אנה היא הסבתא ויטה האם וקטיה הנכדה. אנה כל חייה עבדה בסופר מרקט, ויטה עובדת בבית אבות וקטיה תלמידה. אנה הייתה אם חד הורית עוד כשהמושג הזה לא היה כל כך מדובר ידוע ולגיטימי, אבל זה גם לא היה מאוד יוצא דופן, בטח לא באזור העני של קייב. ויטה הדור האמצעי היא החוליה החלשה, היא שתיינית היא כל ערב משתכרת, היא נפגשת עם גברים כל ערב עם גבר אחר מיש שקונה לה משקה זוכה בתצורה בלילה איתה. אנה הסבתא היא מי שדואגת לקטיה בכל ליבה ויכולותיה. אין לאנה ממון אולם יש לה שכל ישר וחריצות אינסופית. וקטיה הילדה נמצאת בידיה הטובות של סבתה. הן קשורות אחת לשנייה בעבותות. אחר צהריים אחד כשקטייה נמצאת בפארק עם פאפה שהוא הכלב שלה  וגם החבר הכי טוב שלה. קטיה מתגלה על ידי צלם אופנה. קטיה היא יפיפייה. מהר מאוד היא הופכת לדוגמנית בינלאומית מצליחה ומבוקשת. השכר שהיא מרוויחה מאפשר לה לפנק מעט את סבתה ואת אמה. זו כבר תקופה שאנה הסבתא יצאה לפנסיה. אנה היא לא הטיפוס שמבלה אצל רופאים, היא מבלה את זמנה בספריה, היא נרשמת להרצאות, היא לא מפסיקה לקרוא ולהעמיק בידע, אין ספק שאם היא הייתה גדלה אחרת ודאי הייתה אשה משכילה מאוד. קריירת הדוגמנות המצליחה של קטיה  מאפשרת לה להזמין את שתי הנשים  לבתי מלון מפנקים ביותר. אלו חוויות שאנה וויטה  לא חוו מעולם. אנה לא בטוחה שהיא מאושרת מהקריירה הזו אולם היא גם מבינה שזה גורל טוב יותר מלהיות קופאית בסופרמרקט ולכן היא מקבלת את המציאות הזו. לקטיה יש תצוגה חשובה במוסקבה, והיא מזמינה את סבתה ואת אמה לשהות איתה במלון המפואר שם. ויטה אמה של קטיה מכירה שם גבר שמזמין אותה לצאת עימו. היציאה הזו הופכת לאונס אכזרי שכולל מכות , ויטה שיכורה לחלוטין ואינה יכולה להתנגד, איכשהו היא מצליחה לחזור למלון. החוויה הקשה והמזעזעת הזו משפיעה עליה עמוקות. והלילה הנוראי הזה הופך לציון דרך. ויטה מחליטה להפסיק לשתות ולדאוג יותר לעצמה. והשינוי הזה עושה לה טוב וגורם לה להיות אם טובה יותר לבתה ובת טובה יותר לאמה. במוסקבה קטיה נאלצת ללכת למסיבה זה חלק מהעבודה שלה כדוגמנית, הסוכנת לא מסכימה שהן לא יגיעו למסיבות הללו שנוכחים שם אוליגרכים. קטיה הייתה רוצה לא ללכת אולם היא יודעת שהיא חייבת, במסיבה שם היא פוגשת את ואדים. הוא כבר מבוגר בסביבות החמישים, הם מתחילים לדבר נראה שגם הוא לא חש נוח במסיבה הזו. ובסוף הם יוצאים ממנה יחד. הנהג לוקח אותה לבית המלון שלה לפני שהוא מוריד את ואדים בבית שלו. ביציאה מהרכב קטיה נופלת ונוקעת את רגלה ואף קורעת את השמלה היקרה שהיא לובשת שכמובן אינה שייכת לה. מי שדואג לה לרופא ומשלם את כל החשבונות זה ואדים, הוא גם מגיע לבקר אותה. הקשר בין ואדים וקטיה מתהדק. הם הופכים לנאהבים. קטיה יודעת שהוא נשוי ושהוא מבוגר ממנה בהמון שנים, אבל היא מאוהבת בו. ואדים לוקח אותה איתו לישראל הוא שוכר לה דירת פאר בתל אביב, ושם היא חיה עם הכלב שלה. קטיה בודדה מאוד המרחק מסבתה ומאמה ומכל מה שהיכרה לא טוב לה. היא גם לא עובדת יותר היא הפסיקה עם הדוגמנות לגמרי. ואדים דואג לה, הוא גם שולח כספים לסבתה ולאמה של קטיה.ואדים נשוי לאוקסנה. אוקסנה חשה שואדים אינו כתמול שלשום, הנישואים של אוקסנה וואדים טובים, הם תמיד היו זוג טוב. אולם היא מרגישה שמשהו השתנה. מהר למדי היא מגלה על קטיה והיא רותחת. זוהי התקופה שבה הקורנה מתפרצת הכל נסגר לחלוטין. אין טיסות - אין כלום. אוקסנה אוסרת על ואדים להיפגש עם קטיה. ואדים עושה את השיקולים שלו ויחד עם התפרצות הקורונה, נעתר לבקשותיה של אשתו. קטיה בודדה לחלוטין אין לה נפש חיה לדבר עמו היא לגמרי לבד. והיא משתגעת.

בריינר פורשת ב”כמעט אולימפוס” יריעה אנושית עדינה וכואבת על שלושה דורות של נשים אוקראיניות בקייב: אנה, ויטה וקטיה — סבתא, אם ונכדה — שכל אחת מהן נושאת על גבה וריאציה אחרת של הישרדות, געגוע ותקווה. אלו נשים עניות, עמלניות, שלכודות במרחבים החברתיים והמעמדיים שאליהם נולד. זהו סיפור שמוביל את הקורא למסע המתחיל כאגדה מודרנית — כמעט סינדרלה — אך מסתיים כמעט כטרגדיה. אין בו נסיכים, רק איש עשיר עד לאבסורד; אין בו רשע יש בו נשים מותשות, כלואות בעולמן. ויש בו נערה אחת יפהפייה, חסרת דמות אב, שמגיעה קרוב מאוד ל”אולימפוס” המבטיח — ומגלה שהוא הר כמו כל ההרים כמעט אולימפוס נקרא בנשימה אחת רציפה. והעלילה סוחפת ומעניינת.   

מו"ל: עם עובד                 288  עמ' מודפסים