במחילה מכבודה של אשת המערות/אופיר טושה גפלה

זהו סיפור קודר, כזה שלקוח מתוך תחושת הסיוט הקולקטיבי, ששוררת היום במרחב הציבורי. מציאות עכשווית שמקבלת כאן ניסוח ספרותי חד, אכזרי ומדויק. המבנה – סיפור בתוך סיפור. אוריאל, אב המשפחה, נעלם מחיי אשתו ובנו לפני שש־עשרה שנה. יום אחד פשוט לא חזר. מהמשטרה הם הבינו שהוא נסע ללונדון.  16 שנה הם לא שמעו ממנו מילה ואז דני בנו מקבל שיחת טלפון מרופאה בבית חולים פסיכיאטרי בצפון לונדון. מסתבר שאוריאל התאבד. דני אמו ובן הזוג שלה טסים ללונדון על מנת לקבור את האב.    שם דני מקבל מחברת שאביו כתב בה יומן. במחברת הזו מתוארת השנה האחרונה לפני שאביו נעלם. אנו צוללים אל תוך תודעת האב. היומן מחולק לחודשים הוא מתחיל בחודש מאי. אוריאל הוא מורה לאנגלית. הוא מתבשר שחברתו להוראה, מי שהתחילה ללמד באותו הזמן שהוא החל ללמד, חולה סופנית בסרטן. היא מספרת לו שהיא מתכוונת לסיים את שנת הלימודים. אוריאל לא מצליח להבין זאת הוא נושא בלבו תיעוב עמוק – לא רק כלפי מקצוע ההוראה, אלא כלפי עצם הכורח להתפרנס. בית הספר הוא בעיניו אתר הוצאה להורג יומיומי כל בוקר הוא צועד אל הגרדום, כל בוקר מוצא להורג מחדש. העבודה אינה מקור זהות או משמעות; היא השפלה מתמשכת וביזוי שיטתי של הנפש.  הוא סובל אנושות מהצורך להתפרנס, להגיע כל בוקר לבית הספר וללמד וכל  הסבל הנוראי הזה מטרתו אחת. שיהיה לו מספיק כסף לחיות.  הכסף לא מספיק חלילה למותרות אבל אפשר לחיות עם הכסף הזה. השכר שלו ועוד השכר של אשתו עוזרים לממן את שכר הדירה ולהביא מזון וזהו. לא הרבה מעבר לזה. הוא מחליט להתפטר – החלטה הרסנית מבחינה כלכלית, בלתי נסבלת בעיני רונית, אשתו, אך הכרחית בעיניו. כל רצונו הוא להישאר במיטה ולקרוא. הקריאה היא הפעולה היחידה שמקנה לו תחושת חיים ושלווה, זו הפעולה היחידה בעולם הזה שיש לה משמעות. אוריאל כותב את היומן ברצף ובעושר ספרותי. הוא מתאר את חייו מהרגע שהוא הפסיק לעבוד ועד לרגע ההעלמות הראשונה שהגיעה כיומיים לפני ההעלמות הגדולה לתמיד. הוא מתאר את החיים. והחיים לא מלבבים כלל. הדירה שהם חיים בה היא דירה מושכרת היא לא שייכת להם. כל שנה בעל הבית מעלה את שכר הדירה.  החלה תופעה חדשה של קבצנים שדופקים בדלת ומבקשים נדבות. הם כבר לא עומדים בקרן רחוב ומושיטים את ידם. הם מצלצלים בדלת ומבקשים כסף. זו תופעה שהולכת ומתפשטת. הרבה אנשים ישנים בחדר המדרגות בבניין. מסתבר גם שיש כאלו שמנכסים לעצמם את הגג. זו תופעה שהולכת וצוברת תאוצה. הרבה קשישים נמצאים בתוך הסיטואציה הזו של שינה בחדרי מדרגות וחיזור על הפתחים. רונית אשתו של אוריאל לא מצליחה לקבל את זה שהוא פרש מהעבודה. מצבם הכלכלי מחמיר. בשפה מאוד קולחת אוריאל מספר על השנה הזו. הוא תכנן איך מעתה והלאה הוא יקום בבוקר ויקרא ספרים. אבל המציאות מתעתעת. הגבול בינו לבין פושטי היד שמתרבים ברחובות הוא דקיק - כמעט לא קיים. רונית מודיעה לו שהיא מכניסה דיירת נוספת לדירה שלהם.  חדר העבודה שלו מלא הספרים חייב להתפנות מכל הספרים והחפצים שלו. החדר הזה יושכר. אוריאל מתנגד בכל יכולתו אולם הוא לא מצליח למנוע את בואה של הדיירת אשר מגיעה יחד עם הבת שלה. מיכאלה ועלמה. אוריאל לא מאמין שזה מה שקורה לו שאשה זרה חיה אצלו בדירה. בכל אותה השנה הבן שלו הסתגר בחדר שלו ולא יצא ממנו. ולא הסכים לצאת ממנו. הם מזמינים לו פסיכולוג. אוריאל מחבב את הפסיכולוג ונוצרת בניהם קירבה. אולם אז מסתבר לו שהפסיכולוג בעצם מעוניין שהוא ימלא תפקיד מאוד מסוים ומאוד משמעותי בחייו. הפסיכולוג של הבן שלו מייעד את אוריאל לתפקיד שהוא גם עברה על החוק וגם לא מתאים לאוריאל כלל. אוריאל לא מסוגל לחיות עם זה. הוא עושה ניסיון לעמוד במשימה אבל הוא אינו מצליח והוא גם מזועזע עד עמקי נפשו שהוא בכלל חשב שאולי הוא כן יעשה את המשימה. שחשב שאולי יבצע את מה שהפסיכולוג יבקש – הייתה לעשייה הזו תגמול כספי נדיב ביותר  והפיתוי היה גדול. אולם אוריאל לא היה מסוגל לבצע זאת. זה היה השלב בו הוא נסע לנהריה. ובעצם המחברת מסתיימת כשהוא יוצא לקנות מחברת חדשה. דני קורא במחברת הזו 16 שנים מאוחר יותר, כשהוא בלונדון. אין לו מחברת נוספת. מה קרה לאביו בשש עשרה השנים הבאות שסופן היו התאבדות הוא לא יודע ולא ידע לעולם. אולם לפחות הוא מצא את אביו האובד. במחילה מכבודה של אשת המערות הוא סיפור שנקרא בנשימה אחת, אך משאיר חנק בגרון. זוהי נובלה קיצונית, מרתקת, בלתי מתפשרת, המשרטטת דיוקן עגום של מרחב ציבורי קורס: עוני, אלימות סמויה, כהות רגשית. באחת הסצנות אוריאל משוטט בשכונת וילות מוקפות גדרות, שומר בכל בית. מחשבתו אינה נמשכת אל העושר שבפנים, אלא אל השומר – אדם שנאלץ לעמוד יום שלם באפס מעשה, רק כדי להרוויח פרוטות לאוכל. עצם הצורך להתפרנס בעבודות ריקות, בזויות, מוציא את אוריאל מדעתו.זוהי יצירה שמעזה לשאול שאלות קיומיות קשות: מה ערך החיים בעולם שבו עצם ההישרדות דורשת ויתור על הנפש? מהו המחיר האמיתי של עבודה? ומה קורה לאדם שהספרים והקריאה הם החמצן שלו – אולם החברה הנורמות והמציאות סוגרות עליו? ספר נפלא רוצו לקרוא.

מו"ל: כתר עורך: עודד וולקשטיין 221 ע' מודפסים