מסלולים/סמנתה הארווי

איך מתארים ספר שהוא כל-כך יפה? איך מעבירים את היופי הזה? את האווירה המיוחדת שיש בו לפוסט בבלוג שלך? מסלולים הוא ספר יפיפה. כזה שמשאיר אותנו נפעמים מול היופי הזה. זה ספר שבזמן שקוראים אותו זה כמו לתרגל מדיטציה. הצלילה לתוכו היא כמו כניסה לתוך עולם חלומי, עולם שעוטף אותנו ביופי, בשלווה, בתחושת התפעמות. מסלולים מתאר את שגרת החיים בתחנת החלל שמקיפה את כדור הארץ, כל תשעים דקות הם הקפה מלאה של הכדור. ביממה אחת שלהם הם עוברים שקיעות וזריחות , מעברים בין יבשות וימים, פסגות מכוסות קרח ומדבריות צחיחות גשמים ומדבר, בתשעים דקות שלמות. הם שישה. שתי נשים וארבעה גברים. שני רוסים, אמריקאי, יפנית, בריטית, איטלקי. צ'י היפנית בדיוק סיפרה להם שהיא קיבלה הודעה - אמא שלה מתה. "בעודה מתנגבת אחרי האימון היא משקיפה מחלון המעבדה. גופה מתנדנד זקוף ויציב בחוסר משקל. אילו יכלה להישאר במסלול עד סוף ימיה, הכל היה טוב. אלא שכאשר היא תחזור, אימה תהיה מתה" אין הרבה התרחשויות בתוך תחנת החלל, זוהי תחנה עתיקה, הם אינם האסטרונאוטים הראשונים בתחנה הזו, מן הסתם גם לא האחרונים. בזמן שהם במסלול שלהם 400 ק"מ מעל כדור הארץ, הם מקבלים הודעה שעכשיו הם אינם בני האנוש שנמצאים הכי גבוה בחלל, כי ברגעים אלו ממש יש ארבעה   אסטרונאוטים שעקפו אותם הם בדרכם לירח. הם עוקבים אחרי המסע לירח. הם גם עוקבים אחרי סופת טייפון שהולכת ומתעצמת הולכת וגדלה לממדי ענק, לממדים מפלצתיים כמעט. הם יכולים לדווח עליה, הם יכולים לספר את כל מה שהם רואים. אין להם שום דרך לעשות משהו, הם חסרי יכולת השפעה. הם רק מדווחים. זהו לא סיפור עלילתי  ועדין זהו סיפור מרתק. אנו נכנסים לתוך התודעה של כל אחד מהשישה. מדובר באנשים מבריקים, חכמים ובכלל יוצאי דופן בכל היכולות שלהם. כניסה לתודעה שלהם היא מעניינת. על מה חושבים אנשים שכל הישות שלהם, כל הרצון שלהם, כל ההתכוונות שלהם בחיים הייתה למטרה אחת - להגיע לחלל. על מה חושבים האנשים האלו שזוכים לראות את כדור הארץ מלפניו ומאחוריו ומכל צדדיו.  סדר היום של השישה מוקפד. כל דקה ביום שלהם מתוזמנת, הם בקשר מתמיד עם האדמה, עם כדור הארץ. הם מנוטרים כל הזמן, ללא הפסקה. יש להם הוראות והנחיות. אל תשכחו אומרים להם, אל תשכחו, למרות שלכם הכדור נראה כמקשה אחת, ככדור אחד שהגבולות היחידים בכדור הם הים והיבשה. אל תשכחו שיש מדינות ויש גבולות. ויש מלחמות ושנאה ורעב וזיהום אינסופי. האסטרונאוטים מתמרדים, מתעלמים מהנחיות שרירותיות של המדינות שלהם. הנאמנות הראשונית שלהם הם לאנשים שאיתם בתחנה. הם המשפחה שלהם עכשיו. הם כל מה שיש להם עכשיו. אין אף אחד אחר. כשהם עוברים מעל אירלנד נל הבריטית חושבת על בעלה "יש אנשים כמוהו (כך הוא טוען) שמסבכים את חייהם הפנימיים כי הם מרגישים יותר מידי בבת אחת......ויש כאלו שמצליחים בדרך נס של הקיום לפשט את חייהם הפנימים, כך שהדברים החיצוניים יכולים להיות שאפתניים וחסרי גבולות. אנשים  כאלו יכולים להחליף בית בחללית..........ואז הוא שאל אם היא תיסע אי פעם למאדים, בידיעה שהמסע יימשך שלוש שנים לפחות, וייתכן שלעולם לא תחזור. כן, היא ענתה בלי רגע של היסוס"כמה מיוחדים צריכים להיות האנשים האלו בתחנת החלל? החיים בתוך התחנה הם רועשים. כל הזמן כל המכשירים עובדים, כל המסננים כל המערכות. התחנה כל הזמן רוחשת זמזום תמידי של מכשירים. החיים שם גם מאוד צפופים. כל פריט נספר, כל פסולת נשמרת. החומרים כולם נדחסים לחבילות. לכל פריט יש משמעות, אין מקום לעודפים. הכל ממוספר. ממבט של 400 ק"מ מעל האדמה , אנחנו גם מבינים עד כמה אנחנו קטנים בני חלוף חסרי משמעות בתוך כל היקום הענק הזה. כל כדור הארץ שלנו על כל מאות שנות ההיסטוריה שלו: האדם הקדמון, והדינוזאורים, והרומאים וישו, והמוסלמים ומלחמות הדת, והכספים והמגדלים, והמחלות והמגפות והמוזיקה והספרות והמדע וכל ההווה וכל הזיהום והסופות והטייפונים והגרעין.  כל כדור הארץ הוא בעצם כלום ושום דבר בתוך היקום האינסופי הזה "הזמן ממשיך לנוע בדרכו הניהיליסטית, מכסח את כולנו, חסר רגישות להדהים כלפי חיבתנו לחיים" ההבנה הזו מעוררת אצל כל השישה צורך וכמיהה להגן על הכוכב הזה שמהיכן שהם נמצאים הם רואים לא רק יופיו המרהיב אלא גם את מה שבני האדם מחוללים הם רואים "כל כתם נפט בוער, כל קרחון מתפורר ...היעלמות יער המנגרובים במומביי .....הם מתחילים לקלוט את הפוליטיקה של הצריכה ..כדור הארץ מעוצב בכוחה המדהים של הצריכה האנושית ששינתה הכל, את היערות ואת הקטבים, את מאגרי המים..."אנטון מגלה גוש שצץ בצווארו בשבועיים האחרונים, הוא מסתיר אותו תחת צווארון מורם, הוא לא יספר עליו, הם ישלחו אותו הבייתה יחד עם עוד שניים מהשישה כי לא חוזרים לבד, הוא יהרוס גם להם. הגולה הקטנה הזו בצוואר, מבהירה לו את מה שכבר ידע, נישואיו הם נטולי אהבה. כמה מוזר להבין את מה שכבר ידוע כל כך הרבה זמן. פייטרו מקבל הודעה מאשתו על הנזק הנוראי שעולל הטייפון , הוא חושב על הדייג ואשתו פייטרו ואשתו בלו את ירח הדבש שלהם בפיליפינים, האסטרונאוט והדייג נפגשו ברגע אחד לא סביר בכלל, וחייהם נקשרו. פייטרו חושב על הדייג הזה על אשתו על ילדיו, בתוך הסופה המפלצתית הזו – הם ינצלו בדרך נס הכנסייה הרובצת בין העצים החזיקה מעמד בנחשולים הנוראיים, החזיקה מעמד כמה שעות עד שהמים נסוגו.

16 מסלולים יש ביממה אחת, סמנתה הארווי בשפה קולחת מתארת לנו יממה אחת בחייהם של התושבים בתחנת החלל. כתיבתה נסמכת על כותבים אחרים היא שואבת מהם רעיונות, יש בספר רשימות, רשימות... השפעת "ספר הכר" של שונאגון ניכרת כמו גם השפעות של סופרים מאוחרים יותר.מסלולים הוא יצירת מופת שגדושה בחסד – רוצו לקרוא.  

מו"ל: כתר    תרגום:קטיה בנוביץ'     232 ע' מודפסים