לסיפור הקצרצר היפה הזה בהחלט הגיע לזכות בתחרות, השופטים האירו את מערכת היחסים המיוחדת בין עוזרת הבית ומעסיקתה, והתייחסו בצדק לרגע השיא של הסיפור "..היא מרימה אותה מעל המציאות........בתרגיל קרקע נוגע ללב ומלא השראה"
אולם אני רוצה דווקא לדבר על מערכת היחסים בין הגיבורה (המעסיקה) לאמא שלה :"כך סוכם בינינו שאני מוותרת על כבודי ועקשנותי, אמי מוותרת על העוזרת" נדמה לי שחלק מחוזקתו ומכוחו של הסיפור הוא שהוא מצליח להאיר פינה אפלה ופחות ומדוברת ביחסים של אימהות ובנות. בכ-90 המלים הראשונות של הסיפור, המספרת מצליחה להעביר לנו את מערכת היחסים המורכבת בין א
ם לביתה. היא מצליחה באֶקְסְפּוֹזִיצְיָה המופלאה הזו להאיר בזרקור תמונת מצב, שגם היא עדין קיימת בישראל 2020. מורגש שמדובר כאן על נשים ממעמד סוֹצְיוֹ אֵקוֹנוֹמִי גבוה למדי. האם האמידה - כזו שכל יום מגיעה אליה עוזרת, הבת הקרייריסטית המוצלחת, אשה חזקה וחכמה. אבל ההצלחה אינה מושלמת: אין בן זוג, אין נישואין. ולכן הבת שילדה כעת תינוק ואמורה להיות עטופה כולה בעזרה ובשמחה, צריכה להיכנע ולהודות בחולשתה ואז ורק אז תוגש לה העזרה. לא חלילה, לא נראה כאן אם מתמסרת כזו שתעזור נגיד בהכנת מזון, בשמירה על הרך הנולד, באמפטיה, לא ולא נראה מולנו מערכת יחסים המושתת על השפלה כניעה והצלה, מזכיר יותר חוזה שנועד לכישלון בין שתי מדינות. האֶקְסְפּוֹזִיצְיָה המופלאה הזו מעמיקה כמובן אף יותר את יופיו וכוחו של הסיפור, אנו מבינים שאירנה "מרימה" אותה מעל מציאות הרבה יותר מורכבת ומסובכת של חיים שלמים ולאו דווקא עייפות וקושי של אם בפעם הראשונה בחייה. סיפור נפלא - כדאי בהחלט לקרוא(: