אלכס הופמן מפציע לתוך חיינו ולתוך עולמנו, וממלא את העולם הזה באור יקרות
אלכס הוא אח לשלושה גאונים. הוא הילד השני אחרי סופי שהיא מוזיקאית מחוננת, ואח גדול למארק שהוא מתמטיקאי גאון, ולתיאו הילד הרביעי שיהפוך גם הוא לפסנתרן מחונן ומצליח. ואילו כישרונותיו של אלכס אינם מוערכים על ידי הוריו. נדמה לעיתים שאין שום קשר בין האב מהנדס הגשרים לבין בנו אלכס. אף קשריו של האב עם שאר ילדיו לא מתאפיינים בחום. אמא של אלכס לא רואה אותו או את הצרכים שלו. היא כל כך שקועה בטיפוח הגאונות של ילדיה האחרים שפשוט אין בה את היכולות או הכוחות לתת מעצמה אף לא טיפה אחת יותר. אולם בניגוד לחוסר היחסים בין אלכס לאביו, הרי שאחרי אימו אלכס כרוך. היא יקרה לו מאוד והוא דואג לרווחתה. אלכס הוא ילד מיוחד במינו, שגדל להיות נער שאי אפשר שלא להתאהב בו. אלכס אינו מוזיקאי מחונן ואף לא מתמטיקאי גאון, אך יש בו קסם של בן אלים. יש בו חוסן וחוזק וצניעות ודרך ארץ של בן מלכים.
כשתיאו נולד, אלכס ומארק נשלחים לבית הסבתא אמו של האב. כיון שאימם שאיבדה יותר מידי דם בלידה אינה מסוגלת לטפל בהם. אולם גם הסבתא הזקנה לא מסוגלת לדאוג לשני הבנים: “סבתא הצליחה בעיקר בהכנת ארוחות ערביים, שנשאה אליהם לסלון על גבי מגשים אישיים: קערית בוטנים לכל אחד וכוס מיץ תפוזים משומר, עם קש פלסטיק צבעוני ששטפה והשתמשה בו שוב ושוב ותוכו כבר השחיר משכבות של לכלוך. שאר הארוחות לא עלו כה יפה בידה. היא לא החזיקה בביתה לא תנור בישול ולא כיריים” הסבתא היא אשה זקנה ניצולת שואה, אולם היא מכולם מעריכה את אלכס יותר. כיון שאלכס בניגוד לאחיו טרח ולמד את השפה הגרמנית השפה שהסבתא מתקשרת בה. (אף אביו של אלכס עובר לגרמנית כשהוא כועס מאוד) כל האפיזודה הזו של החיים אצל הסבתא הזקנה הם אקספוזיציה למה שמצפה לנו בהמשך הספר. כשהם קטנים מארק ואלכס נשלחים לסבתא שגרה בפרבריה של לונדון. יעברו מספר שנים ושניהם ישולחו הרבה יותר רחוק מפרבר של לונדון. הם יורחקו לארץ אחרת ליבשת אחרת - לישראל.
ישראל אינה זרה לאלכס ומארק. הם כבר בילו כמה קיציים אצל הדודה בישראל. בקיציים האלו יתוודע אלכס לארקדי השכן הרוסי, היתום מאם. מערכת יחסים של אלימות קשה מאוד ואהבה גדולה תתפתח שם. אולם בעוד ארקדי ליבו ומחשבותיו כרוכים אחר אלכס, אלכס ממשיך בחייו. חייו מאופיינים בהרבה מאוד עיסוקים. ספורט תופס מקום משמעותי בחייו. אלכס מצטיין בשחייה וברוגבי. הוא מצטיין גם בלטינית ובעיקר הוא מצטיין ביחסיו עם חבריו ואהובותיו. לאלכס יש הצלחה גדולה עם בנות. למרות קומתו הנמוכה ומבנה גופו המטעה האישיות הכובשת שלו היא מגנט המושך אליו אירועים אנשים ונשים. "תורת הקבוצות" הוא רומן המאגד בתוכו קשת של נושאים. העלילה נעה ונדה בין ארצות ובין יבשות. בטוקיו שאלכס יגיע אליה בעקבות סקאורה - אהובתו הלונדונית שנשלחת על ידי הוריה לקייטנה ביפן, על מנת שתכיר את שורשיה מקרוב. בלונדון סאקורה ואלכס היו זוג אוהבים צמודים, אולם בטוקיו אלכס הוא אתגר עבור סאקורה והיא משכנת אותו בביתה של סבתה ומנסה בעיקר להתעלם ממנו. לא זה מה שיפריע לאלכס שרק מעצם מראהו מהווה אטרקציה נכבדה בטוקיו. שם אף מקועקע על זרועו דרקון פלאי על ידי אומן קעקועים מבוקש. אלכס לא ישוב ללונדון לפני שאף יפגוש את אחיו הצעיר תיאו ואת אימו באמצע מסע ההופעות של תיאו. המפגש עם האם והאח הצעיר מעמיק את הקשר בין אלכס לתיאו. תיאו מעריץ את אלכס ואלכס מצידו נותן את ליבו לאחיו הצעיר. האם כמו תמיד מרוחקת.
לאחר הקיץ הזה שבסופו הוריו של אלכס לא ידברו עימו ולא ידברו אחד עם השנייה אלכס נשלח לישראל יחד עם מארק. עליו לדאוג למארק שהתקבל ללימודים בחוג למתמטיקה באונ' העברית. בבת אחת מנער אהוד, עסוק ומעולה בלימודיו, אלכס הופך לנער שלא מדבר את השפה, לא מבין אותה, ושענפי הספורט שבהם הוא הצטיין, כלל לא מצויים בישראל. ודאי לו כענפי ספורט תחרותיים. לא קל לו לאלכס, החיים בארץ עוברים כמה וכמה שלבים, שחלקם קשים מאוד. הוא מוצא את עצמו במרכז של כמה קטטות אכזריות כאלו שיכילו בתוכם אשפוזים ושיחות ונזיפות ואיומי תביעות. הוא מוקף בכמה נערים מפוקפקים למדי, גם הם מסתבר כרוכים אחריו. גם בישראל כמו באנגליה לאלכס תהיה הצלחה חברתית, חוסנו הפנימי ונימוסיו הבריטיים המושלמים הם משהו שלא ניתן, לעמוד בפניו. "לא צריך לרוץ עד קצה הגלקסיות בשביל למצוא את האינסוף, את המסעיר. ההרפתקה יכולה להתרחש גם פה קרוב, בין שתי האצבעות... לא רק את מה שמתרחש בקצה הגלקסיות אני לא מבין ומכיר, אלא גם את המרחב העצום הנפרש אצלי, במרווח בין אחת לשתיים" אומר אלכס למארק באחד הימים. קסמו של אלכס בסקרנותו, בהומניות המתפרצת שלו, באישיותו הכובשת כל.
תורת הקבוצות מכניס אותנו לחייו של אלכס הופמן ואנו נשאבים פנימה בהתרגשות סקרנות ועניין.
"תורת הקבוצות" הוא רומן יפיפה - מלאכת מחשבת בעלת עושר בלתי רגיל – רוצו לקרוא.
מו"ל: כתר עורכת: יערה שחורי