שבעה ימים אביב בשנה/ סיון בסקין

שבעה ימים אביב בשנה/ סיון בסקין

הקריאה במֶמוּאָר היפה של סיון בסקין, מפגיש אותנו עם אשה בעלת ידע ועושר תרבותי ואהבה למילים הכתובות. יש התייחסות בממואר לשברי זיכרונות המתלכדים יחד לסיפורים שובי לב ומלאי עניין. היא מספרת כיצד היגעה למלאכת התרגום שהיא אחת המלאכות המדויקות המורכבות והרגישות שיש. "אם אינני יכולה לשיר הדרך היחידה להפוך שיר, בית, שורה של מישהו אחר לשלי היא לתרגם אותו בעצמי לשפה אחרת" . אף ההסבר שלה לבחירתה בעברית הוא הסבר כנה ומרגש "הקוראים הם הסיבה ששפת היעד שלי היא תמיד עברית .....הרי שיש טעם לתרגם רק לשפה שיש לך קשר רגשי פעיל עם קוראיה" כמה חיבה לקהל הקוראים מסתתרים בתוך החשיבה הזו.

הקריאה בממואר תורמת פרט להנאה שבקריאה והכרות אינטימית עם הכותבת אף הכרות עם משוררים וסופרים שאינם נמצאים בתוכנית הלימודים הישראלית ובכל מקרה לא היו אי אז בימי כתלמידת תיכון. היה זה משמח עד מאוד להכיר את 'מרינה צווטאייבה' שלא שמעתי את שמה עד עתה ושירה "ניסיון קִנאה" בתירגומה של סיון בסקין חודר עמוק ללב.

הממואר הזה מהווה סוג של מכתב אהבה לעיר היפה וילנה. בקיץ של 2019 ביקרנו שם, העיר הייתה חלק מטיול קיץ שעשינו עם שני המתבגרים. לא הגענו עם יותר מידי כוונות ובכל זאת הארכנו את השהות בה. היא הייתה מושלמת לנו. היה בה כל מה שרצינו. ליטא כולה היוותה הפתעה נפלאה ביותר.

זו 'אמירה' כששמו של הממואר שלך "שבעה ימים אביב בשנה" לקוח מאחת השורות היותר מפורסמות בשירה העברית. מילים רבות נכתבו על שירה של לאה גולדברג ולא כולם היו דברי שבח לשיר. ועדין זה השיר שבוצע על ידי שרית חדד בטקס הממלכתי של יום העצמאות. הידע הרב, האהבה, ההערצה וההבנה של המסה הספרותית של לאה גולדברג ניכרים בתוך הממואר הזה. ניכר כי סיון בסקין ממש חשה חוט מקשר בין לאה גולדברג הן כמשוררת והן כאדם לבינה - האשה שהיא היום והילדה שהיא הייתה. הממואר מדבר טובות על ההשכלה החילונית בליטא העצמאית ובכלל בימינו אנו. היא מדברת על העברית של לאה גולדברג כעברית "שקרובה הרבה יותר ממה שנדמה לעברית של הופעות רוק או של מאמרים עכשוויים על משבר האקלים....המשותף לכל אלה הוא הקוסמופוליטיות נטולת התסביכים הפרובינציאליים"

בכלל הרבה מכוחה או גאונותה של לאה גולדברג ומן הסתם אף בהשלכה אליה עצמה היא מייחסת לחוויה היהודית – ליטאית. למרות שנראה שסיון בסקין חשה הכרת תודה ואהבה אין קץ לערש הולדתה למקום בו בילתה את שנות ילדותה שלגמרי נצרבו בה כשנים מאושרות. היא עדין מודעת היטב לכאב שתי המולדות. מהמֶמוּאָר הזה אנו מקבלים אף סקירה של ההיסטוריה הפרטית של משפחתה של סיון בסקין שדרכה אנו לומדים באופן מרתק על ההיסטוריה של יהודי ליטא בין שני מלחמות עולם ועד לשנת עלייתה של הנערה הצעירה מאוד סיון לארץ ישראל. דרך הסיפורים בממואר מתגלות לנו פיסות חיים מדהימות ומרתקות שדרכם אנו לומדים על חיי היהודים בחבל הארץ הזאת, על אומץ, על הישרדות, על גבורה ועל אנושיות. לספרות מסתבר יש כוח רב. סשה – מי שעוקב אחרי סיון בסקין כבר מכיר את 'סשה' - שלה מוקדש המחזור הראשון, בספר השירים "אחותי יהונתן". בדפים הראשונים של המֶמוּאָר סשה מתוארת 'כקרובת משפחה וחברת ילדות של המחברת'. סשה הייתה דמות משמעותית ביותר באותם ימים ראשונים כשהילדה סיון החלה את צעדיה הראשונים (גם אם היא לא ידעה שהם כאלו)במלאכה הספרותית שלה.

שבעה ימים אביב בשנה – הוא ספר נפלא מלא בסיפורים ובתכנים שהם ומעניינים ויפיפיים באותה המידה. למדתי והשכלתי מהקריאה בו - רוצו לקרוא.

מו"ל: הו, הוצאת הקיבוץ המאוחד עורך: דורי מנור 140 עמ' מודפסים