האירוע/אנני ארנו

האירוע/אנני ארנו

השנה היא 1963 אנחנו בצרפת - והפלות הן מחוץ לחוק. "עונש מאסר וקנס יוטלו על העוסק בכל פעולה שמטרתה הפסקת הריון......הספר "האירוע" הינו ממואר והמספרת מספרת לנו בצורה כמעט יבשה לגמרי את הימים העוברים עליה מרגע הידיעה שהיא בהריון ועד אשר הצליחה להיחלץ מהמצב הזה ולהפיל את גוש התאים שצמח לה בבטן. השפה היבשה לא מצליחה להקהות ולו במעט את הדרמה הגדולה והקשה שמתרחשת. אנו עוקבים אחרי סדר האירועים בזמן שהם קורים ולא מאמינים שכך התנהלו הדברים. הספר נכתב שנים רבות לאחר הימים שבו המעשים שכתובים בו התרחשו, ועדין בכל מלה בסיפור ניכרים הקושי האימה וחוסר האונים. כאילו לא עברו כל כך הרבה שנים מאז. עניין הזמנים והשנים הוא מתעתע ורק מגדיל את התדהמה אל מול סיטואציה כל-כך הזויה. ב 1963 בצרפת הייתה פתיחות מינית, ודאי באוניברסיטאות. ובכלל זו הייתה חברה ליברלית. יחסי מין ללא חתונה לא היה דבר מוקצה או נדיר או לא מדובר. זה לא היה משהו אסור, כזה שגרר סנקציות חברתיות. אולם הריון כבר היה סיפור אחר. האיסור הנוראי הזה היה סוג של גזר דין איום עבור אותן הנשים. אלו שלא היו שייכות לצד שהיה לו הורים בעלי ממון, ליברלים ומשכילים. היא, המספרת שלנו הייתה הסטודנטית הראשונה במשפחתה – הראשונה שהולכת לאוניברסיטה. היא הייתה סטודנטית שמחה, פעילה. היו לה חברות, חברים, היא בילתה, היא למדה, היא הייתה עסוקה בכתיבת עבודות. היא הייתה סטודנטית בכל ההוויה שלה. ההיריון היה תוצאה של יחסים נחמדים. לא מאוד קרובים. זו בטוח לא הייתה אהבה גדולה. זו הייתה ידידות. הם בילו יחד. הם גם תכננו שבוע סקי יחד. היא אפילו נסעה לשבוע הזה. אולם הוא הופסק באמצע. היה לה ברור שההיריון הוא הבעיה שלה בלבד – אף אחד לא יעזור לה עם זה. זה העניין שלה. והאמת הייתה שלא היה לה שום מושג למי לפנות ומה לעשות. הדיווח של החודשים האלו בשפה היבשה ויחד עם זאת חודרת קרביים, הוא כל כך מוחשי שאת המועקה וחוסר האונים ניתן להרגיש בגוף עצמו. תחושת חוסר האונים משתקת. לאורך הקריאה כולה כל מה שעבר לי בראש היה "מה אני הייתי עושה בסיטואציה הזו" אין לי מושג. זה מפתה לומר 'לי זה לא היה קורה' אבל זו אמירה מופרכת לחלוטין. הדיסוננס הבלתי אפשרי לגישור, בין החיים הליברלים השמחים הפתוחים הסטודנטיאליים, לבין החוק המיושן השמרן והאכזרי – היה בלתי ניתן להבנה. רק בשנת 1975 החוק על איסור הפלות בצרפת בוטל. עד אז ההפלות היו אסורות ודינן היה מאסר. רופאים ואחיות היו תחת סכנה שרישיונם יישלל ויאסר עליהם לעבוד במקצוע שלהם. זה היה גזר דין קשה יותר ממאסר. היא מדווחת לנו את הניסיונות שלה להשיג מידע, להשיג עזרה. היא מצליחה בסוף להגיע למישהי שעושה משהו. המשהו הזה כמעט עולה לה בחייה. המשהו הזה, כמעט גורם לכך שלעולם לא תוכל ללדת שוב. היא ניצלת בסוף. בקושי היא ניצלת. גם הרחם שלה ניצל. בקושי הוא ניצל. התיאורים של סוף ההיריון הזה - הם לא פחות ממצמררים. כמה ייסורים. זה מדהים שבשנת 1963 בצרפת אשה צעירה כמעט מאבדת את חייה וחווה סבל נוראי בגלל הליך שפשוט היה מחוץ לחוק. אין ספק שהחלטת בית המשפט העליון בארה"ב השנה לבטל את זכות האישה להפיל הוא אות אזהרה לכל הנשים באשר הן - גם כאן בישראל בוודאי לאור המציאות הפוליטית העכשווית.

מו"ל רסלינג 103 ע'