איך לאהוב את בתך/הילה בלום
בפעם הראשונה שיואלה רואה את נכדותיה במציאות היא רואה אותן כשהיא עומדת ברחוב צופה בהן דרך החלון. הן לא מודעות לכך שהיא מתבוננת בהן, ספק רב אם בכלל הן מודעות לקיומה. היא לא פגשה אותן מעולם. לכאורה היא לא אמורה לדעת עליהן. ואכן עד לפני זמן מה היא כלל לא ידעה עליהן. בתה אינה בקשר אתה. לכאורה היא כן. הרי מידי כמה שבועות מתקשר אליה אדם, זר, שמספר לה שפגש את בתה אי שם בהרים בחבל ארץ שכוח, כזה שאין בו טלפונים או תקשורת או אינטרנט או איזה שהוא אמצעי קשר אחר. חבל ארץ מנותק לגמרי. ושהיא בתה ביקשה ממנו שיתקשר אליה לאמה לספר לה, שהכול בסדר עמה, שהיא בריאה ושמחה. כך זה מתנהל כבר שנים. כבר שנים יואלה יודעת שזה לא נכון. אולם אין לה מושג איפה בתה נמצאת ואיך מתנהלים חייה. עד אשר היא מקבלת מידע שמוביל אותה למצוא את בתה היחידה. והיא מוצאת אותה בהולנד נשואה למורה לתאטרון שמבוגר ממנה בלא מעט שנים ושיש להם שתי בנות צעירות.
יואלה, פורסת לפנינו בפירוט, באריכות, בדייקנות, את האירועים, שהובילו למקום הזה שבו היא עומדת ברחוב, בעיר סתמית, בהולנד. וצופה בנכדות שלה דרך החלון.
היא מתחילה מההתחלה. מאז ילדותה של לאה בתה. אפילו לפני כן, מאז שהיא הייתה בהריון. עם בתה. הסיפור מסופר לנו באופן כרונולוגי פחות או יותר, מידי פעם יש קפיצות להווה מידי פעם המאוחר מקדים את מה שקרה קודם לכן. אולם בסך הכול מוספר לנו על לאה מאז ילדותה ועד לימים שבהם היא נוטשת את אמה ואת אביה ואת הבית שלה ואת חברותיה ואת ארצה. ויחד אתנו יואלה האם מנסה להבין מה בדיוק קרה? מתי הייתה נקודת השבר? מדוע הבת הנהדרת שלה, שהיא גידלה באהבה אין קץ, בסבלנות וכבוד הדדי. מדוע הבת הזאת מתכחשת אליה. מדוע הבת הזו לא מעוניינת בשום קשר אתה, עם אמה, שנתנה לה הכול.
יואלה מספרת לנו על מערכת היחסים שלה עם אמה שלה. יחד אתנו היא בוחנת אותה ומנסה לתהות האם במערכת היחסים ההיא כבר נזרע הזרע לאסון הזה שלה? לכך שהבת שלה נוטשת אותה. היא מספרת לנו על עצמה. בלי לסנן מידע, בלי לנסות ליפות את המציאות שאינה מושלמת. היא מספרת על הקשיים שלה עצמה. מסתבר שאת התקף החרדה, או בכל מקרה את ההתקף הראשון היא קיבלה כבר בגיל צעיר בסביבות גיל 8 או 9. היא מספרת איך בזמן ההיריון עצמו כנראה היה משבר גדול, היא מספרת לנו זאת דרך נקודת התצפית של בן זוגה, בעלה, אביה של לאה - מאיר. גם הוא מבוגר ממנה בלא מעט שנים, גם היא וגם בתה בחרו לעצמן בני זוג מבוגרים מהן. יואלה מספרת בגילוי לב על כך ששנתיים לפני שהכירה את מאיר היא הייתה מסוגפת בביתה לשבועות רבים בלי שום יכולת לצאת מהמיטה או לתפקד או לעבוד. היו צריכים אנשים אחרים לדאוג לה, להאכיל אותה, ללוות אותה. היא מספרת שחברות טובות עשו זאת עבורה דווקא לא אמה. לאמה היא לא סיפרה על כך. מה שמראה שהיה לה ליואלה יכולת לקשור קשרי חברות טובים עם אנשים. היא לא הייתה אדם מנותק או תימהוני או כזה שחי בבידוד. היא מספרת על המשפחה הקטנה שהם ייצרו מאיר יואלה ולאה בתם. היה זמן שלאה רצתה ילד נוסף, היא רצתה עוד ילד. היא הייתה בטוחה שגם מאיר ירצה עוד אחד. הוא לא רצה. אבל עדין היא יודעת שלא זה מה שפגע בלאה. לא עצם זה שהיא הייתה בת יחידה לא זה מה שגרם לה לניתוק הזה.
היא מספרת על גיל ההתבגרות של לאה, היא הייתה ילדה ככל הילדות כמעט. היא הייתה ילדה חכמה, שקדנית, תלמידה מצטיינת למדי. היו לה ידידות הייתה תקופה שאף הייתה לה חבורה, חבורה של בנות ובנים. לאה חייתה חיים נורמטיביים של מתבגרת ממוצעת למדי. אחת כזאת שהיא תלמידה טובה, שיש לה תחומי עניין, שיש לה תחביבים. מאיר חשב שאולי היא משגיחה מידי עליה. שאולי היא לא נותנת לה להיות עצמאית מספיק. שאולי לא באמת צריך להסיע ילדה מתבגרת לכל מקום. שהיא יכולה להשתמש בתחבורה ציבורי. אבל יואלה יודעת שלא כאן טמון זרע הפורענות. שלא ההסעות הם אלו שגרמו לבת שלה לנטוש.
מאיר חולה מאוד, הוא גוסס. זה כבר בשלב שיואלה מבינה שבתה נמצאת ליד האיש שמתקשר אליה. שהיא לא באמת רחוקה בהרים. והיא מוסרת לאיש הזר שאביה של לאה חולה מאוד. ולאה אכן מגיעה, היא סועדת את אביה ונשארת זמן מה עם אמה. אולם אחרי מספר שבועות היא נוסעת שוב. עוזבת, בלי להסביר, בלי לספר, בלי לומר דבר - היא שוב נוטשת.
בסוף נדע מדוע לאה עזבה. ובסוף נתהה האומנם? האומנם זו אימהות נורמטיבית? האומנם ככה אימהות אמורות לגדל את ילדיהם? האם זו הדרך הנכונה?
"איך לאהוב את בתך" הוא ספר מטלטל שמעלה תהיות ושאלות אוניברסליות על מהות הקשר המיוחד הזה בין אימהות לבנות.
מו"ל: כנרת זמורה דביר עורך:יגאל שוורץ 238 עמ' מודפסים