ולדימיר/ ג'וליה מיי ג'ונאס

ולדימיר/ ג'וליה מיי ג'ונאס

הִרְהוּרִים שלי על הספר המעמיק המדליק המצחיק והמהנה הזה: ולדימיר

*לאשה בת כמעט 60 יש את אותן התשוקות, החשקים, המיניות והחרמנות כמו לאשה בת 40 ומן הסתם אם גיבורת הרומן הזו הייתה בת 70 אז היינו כותבים את אותו הדבר על אשה בת 70 –למיניות מסתבר אין גיל - מהרגע שמתחילים לא רוצים להפסיק

*את יכולה להיות דוקטור מוערכת לספרות באוניברסיטה הכי יוקרתית באמריקה, את יכולה להיות מרצה מוערכת ואהודה על הסטודנטים ועדין להתעניין ולהתעמק בגוונים החדשים של האיפור העכשווי

*לעבוד באקדמיה כמרצה בעל קביעות יכול להיות מאוד מאוד נוח ומאוד מתגמל ביחוד עם זה מוסד יוקרתי ומכובד

*לעבוד כמרצה באקדמיה זו עדין עבודה עם הרבה חובות ואילוצים, יש שם כמו בכל מקום עבודה המון פוליטיקה ארגונית, תחרותיות, חוסר פרגון וקנאה

*יש גם רומנים. במקום עבודה שכזה. מאז שהכללים השתנו לחלוטין יש בעיקר רומנים בין המרצים לבין עצמם –המרצים והמרצות הפסיקו לנהל רומנים עם סטודנטים וסטודנטיות מהרגע שאלו לא נחשבו לרומנים יותר - אלא להטרדה מינית

*משרה של מרצה עם קביעות היא נוחה מאוד ומשאת נפש

*מסתבר שאימהות די מרוצות מהנטיות הלסביות של הבנות שלהן – הן יודעות שהחיים של הבנות שלהן יהיו קלים יותר, הן יודעות שבנות הזוג של הבנות שלהן יעריכו אותן, הן יעריכו כל מחווה, כל אוכל שיבושל, כל כביסה שתעשה, כל כלי שיישטף. נשים הן בנות זוג מבוקשות ביותר.

*תהיו לסביות

*יחסים בין אימהות ובנות מורכבים תמיד

*הבת שלך יכולה לכעוס מאוד על אבא שלה, יכולה לכעוס מאוד עליך כאמא שלה כשאת מצדדת בבן הזוג שלך שהוא בעלך ושהוא אבא שלה, אבל ברגע האמת היא כמובן תהיה בעדו תמיד – הוא אבא שלה

*קשה מאוד להיות סטודנטית שחורה באוניברסיטה שהרוב בה לבנים

*את יכולה לספר לעצמך עד מחר כמה שאת ליברלית ולא גזענית בכלל – זה לא נכון. את אפילו לא יודעת כמה שאת כן גזענית

*בן של מהגרים תמיד יהיה בן של מהגרים, גם אם הוא נולד באמריקה גם אם הוא בעל דוקטורט מצטיין בספרות באמריקה

*כסף זה תמיד עניין, מחסור בכסף זה אף פעם לא כיף, אפשר להיות עם דוקטורט בספרות ועני

*סופר רב מכר של היום הוא לא כמו סופר רב מכר של לפני 20 או 30 שנים

*מצב ההרשמה לתוכניות ולמחלקות של מדעי הרוח מדרדר ומתמוסס בכל העולם לא רק בישראל

*התיאוריה שלי שהשליש האחרון בספרים החדשים תמיד פחות טובה משני השלישם הראשונים – היא מסתבר תיאוריה - מוכרת לא רק אני חושבת ככה – עובדה כתבו עליה ברב מכר

*כדאי מאוד שתדאגי לך להמון עיסוקים ולא מעט כסף לשנות חייך המאוחרות אחרת יצופה ממך להיות האשה הזו שמטפלת בנכדים, במשפחה, בבישולים,

*אנו חיים בתקופה שכדאי שיהיה לנו דעות מוצקות, כדאי שיהיו לנו דעות מוצקות לגבי מה שטוב ומה שרע, "אין מקום לדקויות"

*להיות חלק מהחיים האקדמיים מבטיח סביבת חיים בין אנשים שקוראים ספרים, שמתעניינים בספרים, שחושבים שספרים זה משהו טוב

*גם מי שנגמל מסיגריות, גם מי שנגמל מסיגריות לפני המון שנים, גם מישהו כזה תמיד כמהה לסיגריה

*לפעמים פנטזיות שמתגשמות הן כל כך מאכזבות שזה לגמרי שובר לב

*אתם יכולים לחיות שלושים שנה יחד ועדין מסתבר שאתם לא מכירים את הבן זוג שלכם כל-כך טוב כמו שחשבתם – עדין יש הפתעות – זה לא דבר רע כל-כך

*יש דברים שהתאימו לכם כשהייתם זוג צעיר וכבר לא מתאימים לכם היום כשאתם זוג מבוגר – זה לגמרי הגיוני

*כשאת נשואה למישהו כל-כך הרבה שנים החטאים שלו נדבקים קצת אליך גם אם לא חטאת – זה לא מאוד הוגן אבל זה קורה

*רות ביידר גינזבורג – העריצה את נבוקוב – זה ממלא אותי אושר

*"דיבור הוא כמו קסם" – הוא מפוגג קשיים, הוא מרפא, הוא הדרך הנכונה להחלמה – תדברו תמיד על הפחדים שלכם והחרדות שלכם והאכזבות שלם – תרגישו יותר טוב אחרי זה

*קורה שדווקא נשים אחרות מאיימות עלינו ומלחיצות אותנו אפילו יותר מגברים – זה לא קורה רק לנו, אפשר להתמודד עם זה

*לא כיף להזדקן – "קורים סביב עיני... לחיים מדלדלות....מרחב קמל בין עצמות הבריח" אבל גם ההזדקנות הזו היא גורל של כולם - לפחות לבעלי המזל.....

*פרוזה היא בסך הכל "אחיזת עיניים מרתקת"

ספר מפתיע וקסום – רוצו לקרוא

מו"ל: פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות מאנגלית: שרון פרמינגר 295 עמ' מודפסים