"מקריאה אנשים נהיים מוזרים. כל מה שכתוב בספרים הוא שקר" אומרת אמה של הסופרת אי אז בשנות העשרים של המאה הקודמת. ואי אפשר שלא להיעצב שהנה עברו מאה שנים ועדין לא מעט אנשים רואים בקריאה פעולה מוזרה למדי. בכל מקרה הסופרת טובה דיטלבסן נולדת למשפחה ממעמד הפועלים בקופנהגן. הם עניים ממש. עניים כמו שאנחנו מדמיינים עניים, בתודעה הקולקטיבית שלנו ששאבה את ידיעותיה מהטלוויזיה החינוכית בסדרות כמו דייויד קופרפילד. בסוג העוני הזה אוכל הוא לא דבר מובן מאליו בטח לא אוכל מזין ובריא. אביה של טובה הוא סוציאליסט שקורא ספרים. פעמים רבות הוא מובטל אבל איכשהו הוא מצליח לדאוג למשפחתו. ילדותה של טובה אינה רעה במיוחד. היא אינה ילדה מוכה או ילדה שמתעללים בה או מרעיבים אותה או עושים לה דבר מה אכזרי במיוחד. אבל היא גם לא נהנית ממנה בכלל. הילדות היא תקופה איומה מבחינתה, משהו שחייבים לעבור על מנת להגיע לבגרות המיוחלת. "הילדות ארוכה וצרה כמו ארון מתים ואי אפשר להשתחרר ממנה בכוחות עצמך....אי אפשר להשתחרר מהילדות היא נדבקת אליך כמו ריח..." . כל ילדותה טובה כמהה לחברתה של אמה, היא מעריצה אותה את יופייה ואת חיותה. אמה לעומת זאת מעריצה בעיקר את אחיה הגדול. היא לא מאוד מתייחסת לביתה. אולם בכלל נראה שהיא לא נהנית מהתפקיד הזה של להיות אמא. לא זה מה שגורם לה אושר או שמחה. אבל אלו שנות העשרים של המאה הקודמת, האפשרויות של מי שנולדו למעמד הפועלים העני אינן רבות, והאם מנסה כמיטב יכולה ליהנות מהגיל הצעיר שלה שהולך וחולף. טובה היא תלמידה טובה אולם אין סיכוי שהיא תמשיך לגימנסיה גם אם היא חולמת שאולי זה כן יקרה - זה לא קורה. אולם טובה יודעת שהיא מיוחדת, היא יודעת שהיא שונה מכולם. היא יודעת שאהבתה לקריאה וכתיבה מבדילים אותה משאר האנשים. היא כמהה לכתיבה ולא פחות מזה היא כמהה לפרסום יצירותיה. היא יודעת שהשירים שלה טובים. בגיל 14 היא נשלחת לעבוד. היא מצליחה איכשהו להתקדם בעולם העבודה עד להפיכתה לקצרנית במשרד ממשלתי מה שטיפה משפר את מצבה הכלכלי. כל מה שהיא חולמת עליו הוא חדר לעצמה שבו תוכל לכתוב בפרטיות. היא גם רוצה להיות מאוהבת. היא מתחתנת בפעם הראשונה עם העורך שמפרסם ראשון את השירים שלה. הוא מבוגר ממנה בהרבה שנים. ואין בניהם דבר. ספר השירה הראשון שלה זוכה להצלחה. היא עוזבת את ויגו בעלה המבוגר ועוברת לחיות עם אבי ביתה. זוהי תקופה מאושרת בחייה. תקופה של יצירתיות רבה, של כתיבה אינסופית כמעט, ושל שמחה. הם צעירים הם אוהבים ויש להם תינוקת. באותו הזמן דנמרק נכבשת על ידי גרמניה הנאצית. טובה מודעת באיזה שהוא אופן לכך שיש מחנות ריכוז ושיש זוועות. אולם היא שקועה עמוק בתוך העולם שלה, והדברים שמטרידים אותה הם באיזה אופן השירים שלה והסיפורים שלה יתקבלו הדאגה הכי גדולה שלה היא שהכיבוש של דנמרק יפגע בפרסום שירה, שהם לא יקבלו מספיק תשומת לב. מנקודת המבט הלאומית שלנו זה נשמע רע למדי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שטובה היא אשה צעירה מאוד שהיגיעה מבית עני ביותר, היא חסרת השכלה והיא כמהה להכרה, לחיים טובים יותר. עוני הוא משהו שגורם לך להתמקד מאוד בעולם שלך, קשה להסתכל אפילו קצת מעבר. החלק השלישי בטרילוגיה המופתית הזו נקרא "תלות" זה החלק שמתאר את התמכרותה של טובה לסמים קשים. היא הופכת לנרקומנית גמורה. הכל מתחיל מהפלה נוספת שהיא מבינה שעליה לעבור היא כבר עברה הפלה אחת. זה כאב לה מאוד. כיון שההיריון הלא רצוי הזה הוא תולדה של מפגש עם רופא צעיר, היא דורשת ממנו שידאג להפלה. הפלות עדין אינן חוקיות שם. היא משביעה אותו שידאג שלא יכאב לה. קרל בעלה השלישי הרופא הוא איש שחולה בנפשו, הוא הופך את טובה לנרקומנית של סמים קשים. הוא עושה זאת בקצב מהיר למדי. טובה מצליחה להציל את עצמה ברגע האחרון ממש. כשהיא עוזבת את אבה בעלה ואבי ביתם המשותפת ומי שהיה אהובה לא למען קרל הרופא, היא עוזבת אותו אלא עבור דבר אחד בלבד "מה אם אגלה לו שאני מאוהבת בנוזל שקוף במזרק ולא בגבר שהוא הבעלים של המזרק?" מאותו רגע טובה הופכת למכורה לחלוטין, היא מבודדת ממשפחתה מחבריה אפילו את הכתיבה היא מזניחה. היא מכורה לסם, כשספק הסמים שלה הוא לא אחר מאשר בעלה הרופא חולה הנפש .היא תצליח בכוחותיה האחרונים להינצל ממוות, אולם הסמים האלו ילוו אותה מעתה ועד סוף ימיה - בגיל 58 - היא מתאבדת. טרילוגיית קופנהגן הוא ממואר יפיפה עמוק נוגע ללב ומרתק. חייה של טובה דיטלבסן הם חיים מיוחדים. חיים של אשה שמתמכרת למלאכת החיות בכל כוחה בכל ליבה ובכל נפשה. היא יודעת שיש משהו מעבר לקיום היומיומי האפור. ובשפה שלה העשירה הענוגה המרהיבה היא מספרת לנו על כך ומכניסה אותנו לקסם של רומן בעל עומק ויופי נדירים.