אל תספר לאחיך/מאיר שלו
איתמר דיסקין, שחצה את גיל 60 וכבר שלושים וחמש שנים שהוא חי בארצות הברית. הוא גיבור הספר היפה הזה. איתמר הוא רווק חסר ילדים ויפה תואר עד מאוד. הוא כל-כך יפה שאפילו נערות צעירות תוהות אם הוא כוכב קולנוע ידוע. המגורים שלו בארה"ב כלל לא היו מתוכננים והיו יותר תולדה של מקריות. ככה זה "התגלגל" וככה זה נשאר. זה כמעט מפתיע העניין הזה של 'לחיות בחו"ל', בטח למישהו שאח שלו היה קצין מכונות בשייטת הצוללות והוא עצמו היה קצין בקבע באחת הטייסות. אבל לגבר היפה הזה נשבר הלב. פעם אחת הלב נשבר והפעם הזאת העיבה על המשך חייו. ובעצם מנעה ממנו את היכולת לאהוב שוב, בטח לאהוב שוב כפי שהוא אהב את מיכל. את הסיפור על מיכל אנו שומעים כבדרך אגב, תוך כדי סיפור אחר. איתמר או איתה כפי שחבריו ומכריו וקרוביו קוראים לו. איתה מגיע לארץ לפחות פעם בשנה, לכמה שבועות, ובכל פעם שכזאת הוא נפגש עם אחיו, לערב של שתייה וסיפורים. לרוב הם מדברים על ההורים שלהם. איתה נחשב היה לבן של האמא ובועז אחיו נחשב לבן של האבא. איתה אומנם היה האח הבוגר, אולם בועז היה האח המוצק החזק הכוחני. איתמר היפיפה הוא קצר רואי, בלשון המעטה. בעצם ללא המשקפים שלו הוא כמעט עיוור לחלוטין. זו אף הסיבה שאת השרות הצבאי שלו הוא העביר כקצין ספורט בטייסת. הרי אי אפשר לשלוח חייל עיוור להילחם. איתמר היה קצין ספורט מצטיין, אהוד ואהוב מאוד ולא רק על נשות הבסיס. שיופיו ומראהו גברו בקלות על כל הטייסים כולם. אפילו הגברים חיבבו את קצין הספורט יפה התואר ובעל היוזמות המדליקות והמוצלחות. בבסיס ההוא הוא הכיר את מיכל אהובתו. מיכל המדענית המצטיינת. שבשלב מסוים פשוט נטשה אותו. איתמר הוא דמות שיש לה יכולת לספר סיפור, הוא כותב סיפורים והוא מספר סיפורים. בערב שבו מתרחש הרומן שלנו הוא מספר לבועז אחיו סיפור. הוא מספר על לילה שעבר עליו לפני כ-20 שנה, באחד הישובים במרכז הארץ. לילה שהתחיל אומנם באופן מעט שונה וקצת מפתיע אולם לא כזה שמעיר את פעמוני האזעקה. בכל זאת איתמר שלנו היה גבר יפיפה במיוחד והיה רגיל לתשומת לב נשית. ובכל זאת הוא לא ציפה ללילה שעבר עליו בבית הבודד באמצע הפרדס אי שם במישור החוף. הסיפור על הלילה הזה הוא מעניין ומרתק ומפתיע אבל אנחנו גם יודעים את הסוף שלו כי הרי איתמר נמצא כאן איתנו במרפסת במלון ומספר לאחיו על הלילה ההוא. כלומר חייו לא נגמרו באותו לילה פלאי שנע ונד בין סיוט מתמשך למפגש תאווה מפתיע. אולם מה שלא פחות מעניין ומה שמרתק בהחלט אלו הסיפורים על מערכת היחסים בתוך המשפחה הגרעינית של בועז ואיתמר, ובעצם מערכת היחסים הזוגית שנרקמת שמה בין האב המיתולוגי לאם המיוחדת ההיא. האבא שלהם שהיה עורך דין, קבע את משכנו בקומה השנייה שבבית. גרם מדרגות חיצוני הוביל למשרד שבקומה השנייה ומסתבר שלא רק לקוחות עלו וירדו במדרגות ההן. איתמר הופך לחוט המקשר בין האם לאב, הוא זה שמעביר הודעות ממנו אליה וממנה אליו. לא ברור מדוע הסכים לתפקיד הזה, או מדוע לא נטש את התפקיד בזמן מסוים אולם כך זה היה. למרות התפקיד המאוד מאתגר הזה, תפקיד שאף יוצר סוג של אינטימיות מביכה קמעה, בכל זאת הוא הבן. אולם האמא שהייתה דעתנית ביותר אומרת לו פעם אחת "במופלא ממך אל תחקור איתמר אלה עניינים פרטיים של בעל ואשה, גם אם הם אבא ואמא שלך" אכן העניינים הפרטיים של בעל ואשה הם מסוג הדברים שאף אחד לא יכול באמת להבין, להתערב או אפילו לחוות דעה, כי אין לנו מושג מה קורה שם בין גבר ואשה.
אין ספק שההורים של בועז ואיתמר היו הורים דומיננטיים כאלו שנחרטו על לוח ליבם של בניהם, וההשפעות של ההורות הזו נוכחות גם שישים ומשהו שנים לאחר היוולדם. "יש דברים שממשיכים גם כשאתה זקן, גם הזקנים ממשיכים להתבגר ממשיכים ללמוד מבינים עוד מוסיפים דעת" אומר אביו המזדקן של איתמר לבנו כששניהם כבר גדולים מאוד ואיתמר ישן בחדר של האב על מנת לשמור עליו. כאשר האב המיוחד הזה נפטר ומת, מתגלה לאיתמר אמת מורכבת ולא פשוטה, האמא שלו, האמא היקרה שלו, מתוודה לפניו ומספרת לו דבר מה שמשאיר את איתמר המום לגמרי. האמת הקשה הזו היא כנראה סיבה נוספת להישארותו בגלות, ואפשר שזו הייתה הפעם השנייה שבה ליבו נשבר. הוא אף אינו מספר לבועז אחיו הקטן את הסוד ההוא, לא בזמן הווה של הסוד. ובכלל באותו ליל שתייה שהיה שונה מלילות השתייה האחרים, מתגלים סודות שונים ומשונים. תמיד מפתיע מחדש להבין את כמות הסודות הרוחשים במשפחה גרעינית אחת. "אל תספר לאחיך" סיפור קסום ומעניין, רוצו לקרוא(:
מו"ל: עם עובד עורכי הסדרה: מאיה פלדמן, יובל שמעוני 262 ע' מודפסים