המפגש הראשוני עם עדן לא מכיל בתוכו שום מאפיינים של האישיות שלה שהולכת ומתגלה לאורך הסיפור כאשה שכל אחת הייתה רוצה אותה כחברה טובה. כל אדם צריך עדן שכזאת בחיים שלו. אבל כשהיא יוצאת מהבריכה נוטפת מים ומתארת את ירכיה השמנות ואת הבגד ים של הזקנות שהיא לובשת ואת החתיך שלא העיף בה מעולם מבט שני, קשה לראות את האשה הצעירה והמקסימה שהיא. אבל בעוד שבמשך הרומן כולו הדמות של עדן מתפתחת וגודלת ומתייפה ומשתנה והופכת לאהובה. קשה להגיד את כל הדברים האלו על רועי שלאורך העלילה כולה נשאר הגבר הרוטן הכעסן המלא טינה האבוד לחלוטין שהוא. התנהלותו בעולם מכמירת לב. מה שמצליח להפתיע אותנו וגם לעורר בנו תמיהה היא היכולת של האיש המאוד פגוע הזה לזכות באהבה של שני אנשים מהמקסימים שיש. עדן גיבורת הרומן הזה. וקובי השכן מהמושב. קובי הוא דמות שללא ספק זוכה בתיאור "מלח הארץ" עם כל המשקל התרבותי שהתיאור הזה מכיל בתוכו. אדם הגון מוסרי כזה שדואג לכלל. כזה שגם מאוד מצליח כלכלית. שהילדים שלו משכילים ומצליחים. הבית שלו פתוח ומארח. אנשים מקשיבים לו. מכבדים אותו. האיש המקסים הזה לוקח חסות על רועי. שהדבר הטוב היחיד שניתן להגיד עליו שלמרות המירמור והבדידות והכעסים. למרות כל זה הוא מצליח לזהות אנשים טובים כשהוא פוגש אותם והוא מצליח לקבל את העזרה שלהם. ויודע אפילו מתי לפנות אליהם. גם לדעת לבקש עזרה זה כישרון שאסור לזלזל בו. קובי מי שעזר לו בילדות הוא גם האיש שעוזר לו עכשיו. יש לרועי את כל הסיבות להיות האיש הקשה שהוא. הילדות בתוך המשפחה המאוד פגומה. שני הורים לא מתפקדים בכלל. ולא רק שלא מתפקדים גם מפריעים. מפריעים ממש לילד לגדול מפריעים לו להינות מהילדות שלו. רומסים אותה בברוטליות. מציקים מחלישים ומרמים. קשים החיים האלו ללא משפחה. עדן לעומת רועי יש לה משפחה שלא מניחה לה. היא מוקפת במשפחה. יש לה אמא ואבא ואחים ובן זוג לשעבר שלא עוזב אותה בכלל. מסתבר שמאור החתיך והיא נפגשו לאיזה חמש דקות בהודו. עדן הייתה מאושרת שהבחור הכי חתיך הכי מוצלח הכי מוכשר בחר בה. אח"כ שהסתבר שהיא בהריון לא היה מופתעת ממנה. עדן היא לא בחורה שעושה הפלות או לא יולדת ילדים. והמשפחה שלה היא לא משפחה שמשאירה אימהות צעירות לבד. גם האבא של התינוק חוזר לחיים שלה. הם מנסים ממש להיות זוג, אבל לא מצליחים זה לא הולך. עדן לכאורה הייתה צריכה להיות אחרת. היא הייתה צריכה לעבוד בעבודה יותר זוהרת. היא הייתה צריכה שיהיה לה בן זוג מהסוג של המצליחים. מהנדס או רופא או לפחות טייס. בכל מקרה היה צריך להיות לה בן זוג. במקום זה היא מוצאת את עצמה גרה בשותפות עם אשה מקסימה אולם פגועת נפש. כזאת שמטופלת בתרופות פסיכיאטריות וסובלת מהתקפי דכאון קשים. היא מגדלת לבד את הבן הקטן שלה בדירת השותפות הזו שבכלל שייכת להרים של עדן. מגדלת לבד זו לא אמירה מאוד נכונה. כי יחד איתה מגדלים את הילד הזה האבא שלו מאור והמשפחה שלה ההורים שלה והאחים שלה ובכלל הילד הקטן מוקף בהמון מבוגרים שרק רוצים את טובתו. והניגוד בין עדן מוקפת האנשים לרועי שאין לו אף אחד הוא כל כך גדול וצועק לעין. ובכל זאת הם נפגשים שני ההפכים האלו. רועי מגיע לביקרו השנתי שלו בארץ. הסיבה היחידה שהוא מגיע היא אחותו התאומה והמפגרת שגרה במוסד. פרט אליה אין לו שום קשר עם משפחתו הגרעינית. אולם הביקור הזה שונה. הוא מבין מהמוסד שבו אחותו נמצאת שאבא שלו במצב ממש קשה וכנראה גוסס. הניסיון שלו להשיג מידע מהאח שלא מדבר איתו נכשל. מי שתשיג את המידע הזה עבורו. זו עדן כמובן. עדן ןהוא מכירים כי הוא היה מי שדאג לילד כשהוא התגלש על המעקה בבניין ופתח את המצח. זה קרה בדיוק ברבע שעה שמי שהשגיחה עליו ברבע שעה הזו הייתה מיקה שותפתה פגועת הנפש. שכמובן שלא תיפקדה בכלל בזמן שטמיר פתח את המצח והיחיד שהציל את המצב היה רועי שגם אותו אפשר היה להגדיר כפגוע נפש אם מישהו בכלל היה טורח להגדיר אותו. אבל הדאגה הזו לטמיר בחצי שעה עד שאבא שלו היגיעה היה הדבר הכי טוב שרועי עשה עבור עצמו. כי ככה הוא הכיר את מי שתשנה את כל מהלך חייו. אי אפשר כמובן להתעלם מהסצינה שבה עדן מספרת את רועי. הוא מחליט להסתפר אחרי שאחיו שלא מדבר איתו אומר לו שאי אפשר לזהות אותו עם כל השיער הזה והוא חייב להסתפר בשביל שהאבא החולה שלהם יזהה אותו "רצה להביא את המכונה. הושיבה את רועי על האמבטיה....מושכת את הראש שלו אחורה מפעילה את המכונה בידיים יודעות" ברומן שלנו יש כמובן היפוך של הסיפור המקראי. או לפחות שינוי בעלילה. התספורת של רועי היא אולי מה שמקדמת את המוות של אביו. וגם מפיחה חיות ברועי. מות האב היא נקודת מפנה בעלילה ומכאן הדברים מקבלים תפנית. ופתאום בוקר הוא לכאורה שם סתמי אלא שקשה כמובן להתעלם גם כאן מהקונוטציה המקראית של "ויהי בוקר" . ובכל מקרה בוקר זה תמיד דבר חיובי-בוקר של יום חדש. "ופתאום בוקר" הוא ספר שמסתכל למציאות בעיניים ומציע אפשרות לחיים מספקים מלאים וטובים. גם אם אלו לא החיים הנוצצים שלעיתים נדמה לנו שהאפשרות היחידה היא: או נוצץ או שום דבר. ורומן היפיפה הזה מזכיר לנו את החיים עם כל המורכבות שלהם. עם עבודה וילדים וארוחות וקייטנות ומחלות וחתונות ומסעות - החיים. רוצו לקרוא.
מו"ל: עם עובד 355 ע'