top of page
  • Karen Agmon

הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח/לילך וולך

הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח/לילך וולך

שלומית עומר אורנת ויונתן הם הגיבורים של הסיפור הזה. שני זוגות באמצע החיים, שנסיבות חייהם הביאו אותם לגור בזכרון יעקב. יישוב די נחשב. כזה שצופה לים. אולם בספר הזה הוא לא מושך במיוחד. שלומית עובדת כמוכרת בחנות הספרים במדרחוב. חייה משמימים היא ובן זוגה מתנהלים כמו שני זרים שגרים בבית אחד ולא ברור מה בכלל הם עושים יחד. חיי המין שלהם לא קיימים. ושלומית שוקעת במשמרות המוֹנוֹטוֹנִיות בחנות הספרים במדרחוב. עומר לעומת זאת הוא הייטקיסט שעובד המון שעות ונמצא על סף מכירת הסטארט אפ שלו לבריטים. הוא מבין שחייו תקועים הוא לא כל כך מבין למה. יונתן ואורנת הם זוג עם ילדים קטנים. זוג זוהר שכזה, אורנת היא יפיפייה מהממת, מדריכת הורים מוכשרת ובעלת קליניקה מצליחה. ויונתן הוא לא פחות מסופר מצליח. יונתן קובע את משכנו בחנות הספרים. הרי אין מוצלח מזה סופר/חנות ספרים. היחצנית שלו כל כך מתלהבת מהמקום ומציעה לעשות ערב לכבוד ספרו החדש של יונתן בחנות הספרים. הערב הוא סוג של הצלחה בטח בקני מידה זיכרון יעקובים שכאלו. ומכאן לשם בין שלומית ליונתן מתפתחת ידידות שהופכת לרומן. תוך כדי זה עומר עובר בלונדון חוויה משנת חיים ואורנת שבעקבות עקירת שן לא צפויה זוכה ליום חופש שאינה בדיוק יודעת כיצד להתנהל בו. והבלבול הזה גורם לה לנסוע לביתם הישן. ושם במסע הזה אורנת תחווה בפעם הראשונה בחייה דחיה. זה לא נורא מסתבר, היא דווקא מתמודדת עם זה לא רע. דווקא ההתמודדות שלה עם יום החופש שנחת עליה קשה לה יותר. כי מה בכלל עושים ביום חופש?

הקריאה בספר העלתה אצלי כמה הרהורים:

*אם מישהו מתכנן לעבור לגור בזכרון יעקב- עדיף שלא יקרא את הספר הזה

*זכרון יעקב יישוב שכבר די הרבה שנים יש סביבו הַיְפּ די חזק מקבל בספר תדמית כל כך מעייפת ומתישה. אילו לא היו הגיבורים שלו מדברים עברית, אפשר היה לחשוב שאנו נמצאים באיזה שהוא חור באמריקה.

*עם כל האהבה הענקית שלי לספרים, חנות ספרים לפחות כזאת שממוקמת במדרחוב בזכרון יעקב זה לא בדיוק המקום שמומלץ לעבוד בו

*להיות "עכברה" שמעבירה את ימיה בעבודה לא מאתגרת כמוכרת בחנות ספרים כזאת שאין לה חברות בכלל והיחסים שלה עם בן זוגה משמימים - לא הופך דמות לדמות אהודה. גם אם המאהב שלה הוא סופר מפורסם.

*גם אם אתה סופר מפורסם זה לא אומר שאשתך לא תתעייף ממך, או תמאס בך, או פשוט לא יבוא לה עליך יותר – (איזה מן מקצוע זה בכלל להיות סופר?)

*הילדה הכי יפה בכיתה ובכלל בבית ספר, שהיא גם בין החכמות יותר והמוצלחות יותר לא מתחתנת עם האהוב שלה מהתיכון שלפי כל הסימנים הוא הרבה פחות מוצלח ממנה ( גם אם הוא הופך לסופר מפורסם).

*מקצוע הדרכת הורים מעולם לא נראה כל כך מדליק ומשמעותי כמו בספר הזה

*גברים שממחזרים את המשפט המצליח שלהם לנצח, או לחילופין, גברים שמשתמשים באותם משפטים בדיוק לקהלים שונים: לילדים/ לנשים/ למאהבות - זה פשוט פתטי. או במילים אחרות כשהמאהבת האבלה מוצאת את המשפט המיוחד שלהם חרוט על המצבה של המאהב המת – נעים זה לא.

*לקחת לעצמך מאהבת רק בשביל לנקום באשתך - זה פתטי

*לעזוב את מרכז הארץ ולעבור לגור בזכרון יעקוב רק בשביל לנקום באשתך – זה פתטי

*מסתבר שאפילו משהו סקסי כמו למכור את הסטארט אפ שלך בהמון כסף - יכול להיתפס כפעולה עלובה אומללה וחסרת חן

*מסתבר שיש גברים שהאגו שלהם יותר גדול מהרצון שלהם לסקס – בעיה שלהם – זה לא קשור אליך

*מחוות רומנטיות זה דבר נחמד אבל לא באמת חייבים לממש את כולן, אפשר להסתפק בארוחות צהרים משותפות וסקס לא מחייב, כל העניין הזה של חיים משותפים – מיותר לגמרי – זה אפילו עלול להרוג אותך – מסתבר

*בלי לעשות ספוילרים נראה לי שמוות (של מאהב) זה משהו שקל יותר להתמודד איתו מאשר עם לב שבור -מה שכנראה היה הופך להיות מנת חלקה של שלומית -אז לפי הסיפור עדיף מאהב מת ממאהב שהבריז.

*היא לא באמת מצאה חן בעיני שלומית אבל אין ספק שהדרך בה נקטה כשהבינה שקרה מה שקרה היא הדרך הנכונה. לא באמת ציפיתי שהיא עכשיו תשנה את חייה, תחליט אי אלו החלטות גורליות ותעשה מעשה. היא חזרה לנקודה שבה הייתה רק עם הרבה יותר כסף ואיזו שהיא חוויה שמרפדת את האגו ריפוד חם ומלטף –לא רע בעצם

*אורנת כל כך סלדה מיונתן בשנים האחרונות שהמחוות שלה של ישיבה בכסא שלו וניהול עניינה בחנות הספרים נראו בעיקר כמו התנהלות של מישהי שבודקת כמה עוד אפשר למקסם את המוות הזה. או כמו שחברה פעם אמרה לי "אל תתגרשי לעולם אבל תתפללי שהוא ימות" – אורנת מסתבר קבלה את אותה העצה – והתפילות שלה אפילו נענו – מי אמר שאין אלוהים?

*לקרוא? כן בטח ספר חמוד מתאים בדיוק לימי שמש של אמצע דצמבר


מו"ל: ידיעות אחרונות/ספרי חמד 176 ע' מודפסים











37 views0 comments

Recent Posts

See All
bottom of page