ורשה, בואנוס איירס, תל אביב, מילאנו טרויה וטרבלינקה – בסוף תמיד אנחנו חוזרים לטרבלינקה, לאוושויץ. "דיוקן עצמי של אמי" אינו ספר שואה. לפני הכל זהו מכתב אהבה מבת לאמא שלה. לאמא החכמה היפה הפצועה החולה המתה. זה כלל ידוע - כל האימהות הופכות יותר יפות, יותר חכמות, יותר אהובות, כשהן מתות. אולי מפני שכשהן כבר אינן, אפשר סוף־סוף להתגעגע. בממואר היפיפה הזה, יערה שחורי מספרת על אמא שלה. על אמא שלה ועל עצמה. על האשה שהיא הפכה להיות למרות, או בזכות האמא שהייתה לה. אמא שלה הייתה בת