על עצמות המתים/אולגה טוקרצ'וק
ינינה דושייקו, היא אשה לא צעירה אשר חיה בעיירה פולנית קטנה אי שם בהרים, קרוב לגבול עם צ'כיה. הסיפור כולו נמסר לנו במילותיה שלה, דרך מחשבותיה, הלך רוחה, ויחסיה עם הסובבים אותה. אנו לומדים להכיר אותה לאט. ולומדים אף לחבב אותה. היא לא עושה לעצמה הנחות גדולות מידי - למרות שהיא עצמה מספרת הסיפור ומן הסתם יכלה לתאר את עצמה באופן חיובי יותר. או כאשה נאה יותר. אך היא אינה עושה זאת. בגילוי לב כנה ומהפנט היא מספרת לנו על יחסיה עם האנשים הסובבים אותה. הרושם הראשוני שיכול היה להתקבל הוא שמולנו ניצבת "אשה זקנה משועממת וממורמרת, שכל רצונה בחיים זה להציק לסובבים אותה ולהטריד את מוסדות המדינה השונים. אולם אנו מבינים שהתמונה מורכבת הרבה יותר מזה. ינינה דושייקו היא מהנדסת גשרים במקצועה. אחת כזאת שבנתה גשרים בארצות שונות בעולם. היא מספרת גם על הגשר שבנתה בסוריה והיא תוהה האם הגשר הזה בכלל עדין קיים? אולם היא נאלצה להפסיק לעבוד כמהנדסת. היא חולה. אנו לא יודעים במה בדיוק היא חולה אולם מחלתה גורמת לה לכאבים עזים ואי יכולת לתפקד כלל. כאשר המחלה תוקפת אותה היא מושבתת לחלוטין ואין ביכולה לרדת מן המיטה. כאשר המצב חמור מאוד עליה להתאשפז בבית חולים. בעבר היא גרה בוורצלב, העיר הגדולה של המחוז. אולם היא ויתרה על החיים שם למען החיים בכפר קרוב לטבע שהיא כל כך אוהבת ואף מעריצה. ינינה דושייקו מתפרנסת בימים אלו מהשגחה על בתי שכניה בתקופת החורף שבה כמעט ולא נשארים אנשים בעיירה. ועדין כדי שהנזק לבתים עצמם לא יהיה גדול מידי היא משגיחה עליהם. פותחת מרזבים סתומים, בודקת שאין פריצות וכ"ו. ינינה דושייקו היא טבעונית. היא שוטמת את כל הציידים למיניהם. בפולין יש עונת ציד. עונה שבה יש רשות להרוג את החיות. זהו דבר שאינו מובן לה כלל. היא משווה בין מצב החיות ולמכלאות שבהן שמים אותם. למחנות הריכוז שהיו על אדמת פולין.
הסיפור עצמו מתחיל בלילה בו השכן שלה "תפלצת" דופק על דלתה ומסביר לה שרגל גדולה השכן הנוסף - מת. והוא זקוק לעזרתה על מנת לטפל בגופה שנמצאת במצב רע מאוד. מהר מאוד הם מבינים כי הוא נחנק מעצם. העצם מהאיילה שהוא צד ואכל באופן לא חוקי. "רגל גדולה" התייחס ליער כאילו זהו רכושו הפרטי והשתמש בכל מה שיכל לפרנסתו. כולל ציד לא חוקי בכלל של החיות. הוא בכלל שלח ידו גם בליקוט כל מה שניתן כולל רכוש של אחרים. ינינה התלוננה עליו לא פעם למשטרה, בעיקר על הציד הלא חוקי. אולם מעולם לא קיבלה תגובה למכתביה.
לאחר מותו של רגל גדולה, מתחיל גל של מיתות משונות בעיירה. ראשית נהרג מפקד המשטרה, לאחר מכן נמצאת גופתו של האיש הכי עשיר בעיירה, זה שנוסף לכל עסקיו אף הייתה לו חוות שועלים, הוא החזיק בהם בשביל הפרוות שלהם. ותנאי המגורים של השועלים בחווה היו איומים. מה שהדיר שינה מינינה.
פרט להיותה כותבת מכתבים סדרתיים למשטרה, מכתבים שלא זכו לשום תגובה. ינינה היא אסטרולוגית משובחת, אשר מאמינה מאוד בהשפעת הכוכבים על בני האדם. כשהיא אינה חלשה מידי היא בונה מפות אסטרולוגיות מדויקות ומפורטות. ומאמינה מעומק ליבה שכדאי לחיות את החיים, לפי מפות אלו. ינינה אף מלמדת את ילדי בית הספר היסודי אנגלית ויחד עם דיזי - מי שבעבר היה תלמיד שלה וכעת הוא איש מחשבים במשטרה ובזמנו הפנוי מתרגם את המשורר בלייק לפולנית. יחד איתו היא מתרגמת את שירתו של בלייק. העיסוק בשירה הוא העיסוק שבאמת מעניין את דיזי ומכניס משמעות לחייו. ינינה עוזרת לו רבות במלאכת התרגום. אישית היא מעדיפה סיפורים על שירים. אך בכל זאת היא עוזרת לו בשמחה במלאכה משובבת הנפש הזו. הם הופכים לסוג של חבורה: תפלצת דיזי ינינה וגם 'רוח טובה', מי שהיא בעלת חנות בגדי יד שנייה בעיירה ליד, ואשר ינינה והיא הופכות לחברות טובות.
המיתות המשונות שלמשטרה אין קצה חוט לגביהם, הופכות לשיחת היום בעיירה, שכעת לקראת הקיץ מתעוררת לחיים. ינינה אולי אינה דמות מאוד אהודה על כל מיני בכירי שלטון וגבירים למיניהם, אך היא בהחלט אהודה ואהובה על ידי הבריות. יש לה מכרים וידידים. אנשים מחבבים אותה, ומגלים לה את ליבם. יש לה גם מעריצים ומחזרים. מסתבר שלא כולם רואים בה מכשפה זקנה. אולם כאשר היא מתפרצת על הכומר באירוע חגיגי אל מול ילדי כיתתה, מנהלת בית הספר נאלצת לפטר אותה.
ובכלל נראה שלשלטונות די נמאס ממנה ממכתביה מנאומיה ונראה שהיא נמצאת על הכוונת של איזו קצין משטרה דקדקן. להיות על הכוונת של חוקרי משטרה זו לא מצב מומלץ בשום מדינה.
על עצמות המתים הוא ספר נפלא, מלא הומור ואהבת אדם וטבע, זהו ספר חכם מעניין ומרתק. רוצו לקרוא.
מפולנית: מרים בורנשטיין מו"ל: אחוזת בית עמודים: 264