האלטרואיסטים/אנדרו רידקר
מגי ואיתן הם אחים צעירים ומשכילים המתגוררים בנו-יורק. הם יתומים מאימם שנפטרה ממחלת הסרטן, ולא נמצאים ממש בקשר עם אביהם, שנשאר בסנט לואיס במערב. ולכן הם שניהם מופתעים לקבל ממנו מכתב שמזמין אותם לסוף שבוע בבית וזה לאחר שנתיים תמימות. מאז הלוויה של אימם הם כלל לא היו בקשר, לא הם אתו ולא הוא איתם. גם בין מגי לאיתן אין יותר מידי תקשורת וזאת למרות שהם גרים באותה השכונה. מגי לא יודעת שאיתן למרות שהיה במסלול המהיר לקריירה מוצלחת במיוחד, הוא פרש. למען האמת איתן לא רק שהתפטר מעבודתו הוא די פרש מהחיים. הוא מסתגר בדירה שהוא קנה וממלא אותה בשלל מותגים, הוא מזמין את ארוחותיו באינטרנט וגם את כל הקניות הוא מנהל באותו האופן. בעיקרון איתן מנסה לבדוק כמה אפשר לשרוד ללא מגע עם אנשים אחרים ובלי לצאת החוצה מהדירה שלו, הוא איבד כל שליטה על הוצאותיו ושקוע עמוק בחובות. מגי לעומת זאת עובדת בשלל עבודות, היא מצדיקה את שלל עבודותיה בכך שאלו הן עבודות התורמות לחברה, לקהילה, לעולם. היא מתעלמת מכך שהשכר שהיא מרוויחה הוא מועט מידי בשביל לשרוד בנו-יורק, גם אם זה פרבר של נו-יורק. וכדי להציל מעט את האיזון הכלכלי שלה היא פשוט מפסיקה לאכול, מה שגורם לה מידי פעם להתעלפויות שונות. יש גבול מסתבר כמה אפשר לשרוד ללא אוכל. גם אבא שלהם ארתור לא ממש עושה חיל. הוא אומנם חי עם חוקרת הצעירה ממנו בעשרים שנה, אותה חוקרת שעמה ניהל רומן בזמן שאשתו גססה מסרטן. כשפרנסין אשתו נפטרת כתוצאה מהמחלה, בת זוגו הצעירה מאבדת די הרבה מהקסם הראשוני שלה. מה שעוד מסתבר לארתור הוא שבלי אשתו הוא לחלוטין אבוד. בעיקר מבחינה כלכלית. מי שהחזיקה את המשפחה בשנים האחרונות הייתה פרנסין אשתו, הוא בעיקר הצליח לאבד עוד ועוד קורסים שאותם נהג לתת. הוא מעולם לא קיבל את הקביעות המיוחלת, והספר היחיד שאי פעם פרסם הוא לא ממש ספר כי אם יותר מדריך.
הספר נע בין ההווה לעבר. בעבר אנו מקבלים את ארתור של פעם, את אותו ארתור שבו פרנסין התאהבה. העבר הזה משמעותי לסיפור כיון שארתור של ההווה הוא דמות שקשה לחוש אליה אמפטיה או איזה שהוא סוג של רגש חיובי. גם אם דמותו לא ממש מתוארת באופן קשה מידי או מנוכר מידי. אין ספק שהסרקסטיות והאירוניה שולטים באופן בו ארתור חי את חייו. הרומן שלפנינו מתרכז בסוף השבוע שבו ארתור מזמין את ילדין הביתה. הוא משקיע הרבה משאבים במזימתו להחזיר את ילדיו אליו לסוף השבוע שבסופו הוא מלא בתקווה, שהוא יצליח לקבל מהם את הכסף על מנת להציל את בית המשפחה. כיון שכעת שפרנסין מתה והוא מעביר שני קורסים בסמסטר אין לו שום יכולת לשלם את החשבונות או את המשכנתה על הבית.
דרך ההבלחות לעבר אנו לומדים להכיר את פרנסין וגם להתגעגע אליה. המציאות הזו שפרנסין שוב אינה חלק ממנה, מעציבה. אנו כבר מבינים שהכול ודאי היה אחרת, אם היא הייתה בחיים. מה שבטוח הוא שוודאי לא היינו מגיעים למצב שבו הבת שלה הייתה מתעלפת מחוסר מזון, והבית שלה היה חוזר לידי הבנק בגלל שאין כסף. שלושת האנשים שהיא משאירה מאחוריה, ממש לא מתפקדים באופן מוצלח ביותר. במפגש המחודש בבית אנו לומדים להכיר את איתן ומגי טוב יותר. יש פער עצום בין איך שהם תופסים את עצמם לבין המציאות כפי שהיא. המפגש של מגי עם חברתה לכיתה מימי בית הספר ממחישה את הפער הזה: "די הנידה בראשה "היית ממש חראית אז, את יודעת" "אמרתי שאני מצטערת" "סיפרתי לאבא שלי על זה. את יודעת מה הוא אמר?" "הוא אמר אל תדאגי מתוקה. היא אלטר" "כלומר...." "כלומר שאת וכל המשפחה שלך מרוכזים בעצמכם בצורה חשוכת מרפא"
אפשר לומר שבאיזה שהוא אופן זהו סיפור התבגרות. גם אם מי שמתבגר בו הוא ארתור, אביהם בן ה 65 וגם אם תהליך ההתבגרות לוקח בסך הכול סוף שבוע אחד. השלושה ימים האלו, שכולם הגיעו אליו ללא יותר מידי חשק אך עם די הרבה סקרנות וגעגועים, סוף השבוע הזה לגמרי מניע תהליכים, ומציף על פני השטח את קשרי הדם החזקים הפועמים בין שלושת היתומים של פרנסין. בסוף השבוע הזה אנו מגלים שהילדים של פרנסין הם לגמרי ילדיה והם ירשו את הצדדים הטובים שבה. אנו גם מבינים יותר לעומק את הבחירה שהיא עשתה בארתור, מסתבר שזו כנראה לא הייתה בחירה גרועה כל כך. האלטרואיסטים הוא סאגה משפחתית עם הרבה הומור והרבה מאוד תובנות. סאגה הכתובה היטב ומבטיחה קריאה מהנה.
תרגם מאנגלית: גיא הרלינג מו"ל" עם עובד 378 ע'