הֶרֶג קוֹמֶנדטוֹרֶה / הרוקי מורקמי
"אני מצטערת מאוד, אבל לא נראה לי שאני מסוגלת להמשיך לחיות אתך" בגיל שלושים ושש לאחר שש שנות נישואין מוצא את עצמו גיבור "הֶרֶג קוֹמֶנדטוֹרֶה" פרוד מאשתו לאחר שהיא אומרת לו שאינה מסוגלת להמשיך ולחיות עמו. ההודעה הזו נופלת עליו כרעם ביום בהיר, הוא כלל לא היה מוכן אליה. אומנם אשתו הפסיקה לקיים עימו יחסי מין כבר לפני כמה חודשים, אולם הוא שייך זאת לאיזו שהיא תקופה שעוברת עליה וכלל לא חזה את הפרידה הזו. עוד באותו אחה"צ הוא אורז תיק ספורט גדול מכניס אותו לפג'ו 205 האדומה והעתיקה שלו ויוצא לדרך. הוא לא מתכנן זאת מראש אולם הוא מוצא את עצמו בדרכים נוסע לאורך חופו של ים יפן. "הֶרֶג קוֹמֶנדטוֹרֶה" מסופר לנו בגוף ראשון מפיו של המספר שלאורך הספר כולו אין אנו יודעים את שמו. אולם אנו יודעים עליו פרטים רבים אחרים. הוא אומן שהתפרנס מציור דיוקנאות. הוא היה מאוד מוצלח ומבוקש בתחום הזה. יחד עם זאת התחום לא הסב לו אושר. הוא בוגר של בית ספר לאמנות, ובתחילת הדרך הוא אף הציג בגלריות וזכה בפרסים. אולם לא הגיע למצב שבו יכול היה להתפרנס מציור מופשט. בתחום הדיוקנאות הוא הפך למבוקש מאוד. ומיכון שהייתה זו עבודה קלה יותר מסבלות ושאר עבודות סטודנטים הוא החליט לדבוק בה. מאוחר יותר, כאשר הוא ובת הזוג שלו נישאו הוא הרגיש אחריות. וציור הדיוקנאות הפך לדרך לגיטימית ומוצלחת להתפרנס.
לאחר חודשים של שוטטות שלאחר עזיבת הבית, הוא מתקשר למסאהיקו אמאדה. חברו הטוב מבית הספר לאומנות, ומתייעץ אתו לגבי מקום מגורים. מסאהיקו אמאדה מציע לו לגור בביתו של אביו, בראש ההר מחוץ לאודאווארה. אביו של מסאהיקו, הוא: טומוהיקו אמאדה, שהיה צייר מפורסם ומצליח מאוד ביפן. בימים אלו בגיל 92 הוא נמצא במוסד סיעודי עם דמנציה שהולכת ומחמירה. מסאהיקו שמח לתת לחברו לגור בבית הזה תמורת דמי שכירות סמליים ביותר. חשוב לו שיהיה מישהו נוכח בבית, "בית שלא חיים בו מתפורר". הבית מבודד ומצויד בכל מה שצריך. יש בבית גם סטודיו שבו טומוהיקו אמאדה היה מצייר. המספר שלנו שמאז הגרושים מאשתו זרק את הטלפון הסלולרי שלו לנהר. והודיע לסוכן שלו ששוב לא יצייר דיוקנאות של אנשים. מנסה את כוחו בציור בעודו יושב בסטודיו אולם ללא הצלחה. שום רעיון לציור לא עולה במוחו. חייו נכנסים לשגרה, פעמיים בשבוע הוא מלמד בחוגים לציור, הוא מנהל קשר מיני עם אשה נשואה אחת ואחר עם שנייה, וזמנו עובר עליו בהאזנה לתקליטים הישנים של טומוהיקו אמאדה, קריאה בספריו, שיטוט ביער ששטח הבית גובל עימו, והכנת ארוחותיו הפשוטות.
לאחר כחודשיים שכאלו, בוקר אחד הוא מחליט לעלות לעליית הגג בבית. שם הוא מוצא את הציור "הרג קומנדטורה" "הציור הדהים אותי. הסצנה המתוארת בו הייתה אלימה כל כך שנשימתי נעתקה....הציור הזה שכותרתו הרג קומנדטורה היה גדוש דם. דם ריאליסטי נשפך מכל עבר" הרג קומנדטורה הוא סצינה הלקוחה מתחילתו של האופרה דון ג'ובאני של מוצרט. אין זה האזכור הראשון לתרבות המערב ברומן וודאי לא האחרון. היצירה הזו כמו כל יצירותיו של מרוקמי משופעת באזכורים לתרבות המערבית. בין הראשונות ברומן הנוכחי כשהמספר מודיע לסוכן המופתע שהוא לא יצייר יותר דיוקנאות, ורגע לפני סיום השיחה הוא מבקש ממנו "עצה של מקצוען" הסוכן שדי כועס על ההתפטרות המפתיעה אומר לו "...בטווח הארוך נראה לי שהזמן פועל לטובתך" "כמו שם שיר ישן של האבנים המתגלגלות" מהרהר המספר שלנו. עיון מהיר במילות השיר: Time is on my side, yes it is You're searching for good times but just wait and see You'll come runnin' back בהחלט נותן לנו סוג של סיכום לרומן עב הכרס הזה.
חייו של המספר משתנים לאחר מציאת הציור הרג קומנדטורה. ככל שהימים עוברים למספר שלנו ברור שמדובר ביצירת פאר. זוהי ללא ספק יצירתו הטובה ביותר והמרשימה ביותר של טומוהיקו אמאדה, ולמספר אין שום מושג מדוע היצירה הזו הוחבאה עטופה ומוסתרת בעליית הגג. יחד עם זאת מאז מציאת היצירה המופלאה חייו משתנים. ובלי שום הכנה מוקדמת הוא מוצא את עצמו במרכזן של שלל תעלומות פלאיות.
ראשית הוא מקבל הצעה שכמעט ולא ניתן לסרב לה לצייר דיוקן של אדם המוכן לשלם לו סכום אדיר תמורת הציור. באותו הזמן בערך הוא מתחיל להתעורר כל לילה מצלצולים עמוקים המגיעים מהיער הגובל בביתו. בסופו של עניין מסתבר לו שהאיש המוכן לשלם לו את הסכום האגדי הזה הוא שכנו באחוזה שמול ביתו. האחוזה שהיה מוצא את עצמו בוהה בה ותוהה מי גר בבית הבטון הלבן הגדול. האיש הוא וואטארו מנשיקי, האיש שלא ניתן למצוא עליו שום מידע ברשת. האיש עשיר מאוד, נימוסיו הם מהטובים שיש, הוא גבר נאה ביותר ונראה שהוא מחפש את קרבתו של המספר שלנו. כל המידע שיהיה למספר עליו הוא בסופו של עניין המידע שמנשיקי בעצמו מספר לו. ניתן לומר שמנשיקי הוא מי שמנער את העלילה. מי שבזכותו או בגללו התעלומות מתחילות לצוץ. הוא מתעניין מאוד בסיפור הצלצולים מהיער, ועוזר למספר בפתרון התעלומה. או מה שנדמה להם כפתרון. מספר ימים לאחר מכן מול עיני המספר על הספה בסלון מתגלה לו דמות מיניאטורית כבת 60 ס"מ . הדמות לובשת אחד לאחד את דמותו של הקוֹמֶנדטוֹרֶה מהציור הסודי. מישהו אחר נשמתו אולי הייתה יוצאת מרוב תדהמה, אולם כאן מדובר בגיבור ברומן של מרוקמי ולכן לאחר הבעת תדהמה קלה, הוא מוצא את עצמו משוחח עם מי שמציג את עצמו כרעיון.
לאחר שהדיוקן של מנשיקי גמור, וזוכה לשבחיו הרבים הוא מזמין את המספר הצייר לארוחת ערב חגיגית אצלו באחוזה. זו תהיה אולי הארוחה הכי טובה שהמספר שלנו אכל אי פעם. אולם כדרכו למנשיקי יש עוד הצעה/בקשה. בקשה שלצידה הוא מספר לו סיפור מדהים למדי. המספר מתלבט אם להיענות לבקשה הזו. בעצתו של הרעיון קוֹמֶנדטוֹרֶה, הוא מסכים לבקשה מה שכמובן מגלל לפתחו תעלומות נוספות.
שיא התעלומות יתרחש בעולם מקביל, עולם מפחיד למדי עמוס במטאפורות כפולות ומכופלות, עולם שרק המעבר דרכו יבטיח את חייה של נערה בת 13. שנגעה עמוקות בליבו של המספר. היא נגעה עמוקות בליבו בגלל שלל סיבות שאחת מהן היא שהנערה הצעירה מזכירה לו את אחותו שמתה כשהייתה בת 12 ממום בליבה. האחות שכנראה לנצח הוא ימשיך לחפש אותה בחייו. ואשר עם מותה הוא לא השלים מעולם. המסע בארץ המקבילה, הוא מסע מפרך וקשה מלא סכנות ופחד מוות. זהו מסע חניכה מבעית. ויחד עם זאת נסבל. זהו מסע שלזמן אין בו משמעות. זהו מסע שהמספר חייב לסיים אותו בחיים. אין לו שום ברירה אחרת. המסע הזה לא יציל רק את חייה של בת ה13 הוא אף יגרום למספר שלנו לראות את חייו באופן בהיר וצלול, ראייה שיש אפשרות שתחזיר אליו את שמחת החיים ואת המשמעות הגלומה בהם.
הֶרֶג קוֹמֶנדטוֹרֶה, הוא רומן עב כרס, מלא במשפטים שכדאי לסמן, עמוס באזכורים ורב משמעויות. פרק 32 שכותרתו "מקצוע זה היה נדרש מאוד" לקוח מתוך "מרד בטרבלינקה" של שמואל וילנברג.
יש שיגידו שהרומן עמוס מידי, שהתעלומות פלאיות מידי, שהמסתורין רב מידי. ועדין זהו ספר מופלא - מרפא נפש. כזה שהשקיעה בתוכו מעוררת את המחשבה ומזכירה לנו את היופי שטמון באומנות. זהו ספר שמהלל את האומנויות כולן: המוזיקה, הכתיבה, הציור. ספר שמזכיר לנו את הדברים החשובים באמת. רוצו לקרוא.
מאנגלית: שאול לוין מו"ל: כנרת זמורה-מוציאים לאור 575 ע'.