בין חורבות ליבי /אודני איר אייברסדוטיר
סופרת איסלנדית ואחיה הארכיאולוג, מבלים את חג המולד בבית ההורים. "...נבלה יחד את חג המולד, במבנה המשפחתי של פעם אחי ואני בשנות השלושים לחיינו גרושים ומחפשים מפלט בקן הילדות....."
"בין חורבות ליבי" נכתב כיומן מסע של הסופרת האיסלנדית שהמשבר של 2008 מותיר אותה שבורת לב ומלאת תהיות. המסע שאליו היא יוצאת ובו אנו מלווים אותה הוא מסע שמתקיים בכמה מישורים. הוא מסע פיזי באיסלנד עם גיחות לארצות אחרות, שבהם מתקיימים דיונים ומפגשים של אנשים ששותפים לרצון לעשות דברים באופן אחר. והמסע הוא אף מסע מנטלי, רגשי ונפשי. היא נמצא בהלך רוח של חיפוש ושל תהיה. את המסע הזה מלווים שני אנשים משמעותיים בחייה, הראשון הוא אחיה הארכיאולוג - "ינשופי" היא קוראת לו , בכלל יש לה נטייה להשתמש בשמות של בעלי חיים על מנת לתאר את האנשים האהובים עליה. הקשר שלה עם אחיה הוא קשר משמעותי והיא נותנת לנו סקירה של היחסים בניהם, כשהיא מתעכבת על טיב היחסים שלהם היא מבינה שלא תמיד הם היו מאוד קרובים. היא אף מבינה שבחייה היו פעמים שהקשר עם אחיה נתפס כמאיים על בני הזוג שהיו לה. אולם נראה שבן הזוג הנוכחי כלל לא מאוים מכך ויוצר קשר טוב עם האח. בן זוגה הנוכחי הוא צפר. "ציפורי" היא קוראת לו. הוא צפר וכמוה הוא אף עסוק הרבה מאוד בכתיבה. הם שניהם כותבים. לאורך הספר כולו יש תהיות רבות על כיצד אמורה להתעצב ולהתקיים מערכת היחסים בניהם? הסופרת שלנו עסוקה רבות בשאלה הזו.
המסע הפיזי מתנהל בין בתיהם של סופרים ידועים שהתגוררו באיסלנד, בתים שהפכו למוזיאונים. המסע אף מתקיים בין קרובי משפחתה של הסופרת או אזורי מגורים ששם חייתה משפחתה. תוך כדי המסע נחשפים מולנו יחסים מורכבים ומסקרניים בתוך המשפחה. אנו מבינים שפצעים מהילדות המוקדמת נשארים עם האנשים עד לקראת סוף חייהם. ושוב אנו מקבלים הוכחה לכך שההשפעה של הילדות על חיינו היא השפעה משמעותית.
בית על כל משמעותיו, הוא מוטיב חוזר ביומן הסיפורי הזה. כבר בשני הפרקים הראשונים הוא מופיע בכל עוצמתו "מוזר לבוא הביתה. אני חשה הקלה אבל עדין יש בי געגוע לבית שעזבתי. אני צריכה לנסות לבנות לעצמי בית משלי" הכותבת עסוקה בחיפוש בית. היא עסוקה בכך במישור הפוליטי והחברתי אליו היא נכנסה כתגובה למשבר הנוראי שפקד את איסלנד ב 2008. המשבר שנוצר מהיומרה של איסלנד להפוך לבנק של העולם כולו, ומהניצול הציני שעשו מדינות שונות באותה היומרה. אזרחי איסלנד איבדו בין לילה את כל הונם. כתוצאה מכך משאבי טבע רבים נמכרו. בספר מוזכרת מספר פעמים כוונה למכור לאזרח סיני חבל ארץ בצפון איסלנד. הסופרת וחבריה מתנגדים לכך מעומק ליבם אולם לא נראה שהם מצליחים לסכל את המכירה הזו.
הכותבת אף עוסקת בחיפוש בית במישורים פרטים יותר, נפשיים. היא תוהה האם זה יהיה בית משותף לה ולבן זוגה, האם כל אחד מהם יגור לבד, האם הם צריכים לחיות יחדיו כל המשפחה המורחבת כקהילה. היא עסוקה בחיפוש צורות חיים אחרות כאלו שקרובות יותר לטבע. היא יוצאת נגד תאגידים, נגד רשתות. היא מחפשת את בעלי המקצוע הייחודיים, את האנשים הפרטים, את המקצועות שעדין נעשים ביד. יש כל הזמן מעבר ממישור פוליטי חברתי למישור פרטי ואישי. נשאלות הרבה שאלות, על מולדת, על לאומניות, על עושר, על עוני, על להיות בעל רכוש וחסר רכוש.
בין חורבות ליבי הוא שם קשה, המהדהד את החורבן שחוותה איסלנד ב 2008.
זוהי כתיבה מעניינת המפגישה אותנו עם נופים שונים לגמרי מהנופים המזרח תיכוניים המוכרים לנו, ואף מפגישה אותנו עם נקודות תצפית אחרות על החיים.
זהו ספר מעניין, כדאי לקרוא.
מו"ל: לסה ספרים תרגם מאיסלנדית: שי סנדיק