top of page
  • Writer's pictureKaren Agmon

אדונית השקרנים/אן פאצ'ט


רוז בת ה-19 היא יפיפייה קליפורנית שגדלה באושר עם אמה בלבד. אביה מת בתאונת דרכים כשרוז הייתה כבת שלוש. יש להן חיים טובים ומאושרים יחד. אם כי רוז מזכירה שבשלב מסוים הן מזכירות יותר שתי שותפות לדירה ולא אם ובתה. אולם היא אינה אומרת זאת בטרוניה או במרירות אלא פשוט מוסרת מידע. רוז מודעת ליופייה אולם הוא לא מנהל אותה. בגיל 19 היא מחכה לסימן מאלוהים כדי שתדע עם מי היא אמורה להתחתן או מה היא בכלל אמורה לעשות בחייה. היא מכירה איש צעיר בשם תומס קלינטון. היא מסכימה להתחתן איתו כי נדמה לה שהיא קיבלה סימן מאלוהים שאכן תומס הוא האחד שמיועד לה. בדיעבד היא אולי תבין שהחליפה סימנים מאלוהים עם חלומות ותשוקות של בנות 19. אבל היא נענית לו. אחרי שלוש שנים של חיים משותפים ועם כניסתה להריון, היא מבינה שאם היא תמשיך לחיות יחד עם תומס בדירתם המשותפת היא פשוט תמות. ולא כי תומס הוא בן זוג רע או מתעלל או כל דבר שלילי אחר. נהפוך הוא. הוא טוב לב חכם ואוהב את רוז בכל מאודו. אולם רוז מסתבר אינה חשה דבר כלפיו. מאוחר יותר כשיעברו השנים נבין שהמסוגלות של רוז לאהבה אינטימית לוקה בחסר. אבל בתחילת סיפור המעשה היפה הזה אנו מבינים שרוז פשוט לא יכולה להמשיך לחיות איתו. היא כותבת לו פתק "תומס היקר, אני אומללה ואין לזה פיתרון. אל תנסה למצוא אותי. אני לא חוזרת הביתה. מצטערת שלקחתי את המכונית. רוז" והיא נוסעת שלא על מנת לחזור לעולם. היא נוסעת ללא הפסקה במשך המון ימים עד אשר היא תגיע ל"סנט אליזבת", מעון לנשים הרות. אלו שנות השישים. הפלות אסורות עדין, רק בשנת 1973 הותרו ההפלות בארה"ב. ומי היה מאמין שחמישים שנה לאחר מכן הן שוב יאסרו. "סנט אליזבת" הוא מעון שהוקם היכן שהיה בעבר מלון לואיזה. והמלון עצמו נבנה בדיוק היכן שנבע מעיין פלאים. המעיין שריפא את עדר פרותיו של בעל השטח הציל את בתו ממוות וריפא עשרות אנשים ממחלות וכאבים. הוא אף ריפא את ידה של לואיזה אשתו של לואיס נלסון. הזוג נלסון היה עשיר מאוד. והם הקימו את מלון הפאר לואיזה. אולם המעיין התייבש הבורסה קרסה והמלון נזנח לחלוטין. מי שאימץ את המקום הזה הייתה הכנסייה הקתולית. או אז הגיעו לשם הנזירות והנשים הצעירות ההריוניות. באמריקה של שנות השישים לא יכולת להיות אשה צעירה לא נשואה ובהריון. הצעירות ההריוניות העבירו שם את תקופת ההיריון עד הלידה. התינוק נמסר לאימוץ והאם חזרה לחייה. רוז שונה מאוד מהבנות שם. גם אם לא ניתן לשים את האצבע במה בדיוק היא שונה. אולם אין ספק שהיא אחרת. אין בה פחד. אין בה מורא. היא לא מפחדת מאם המנזר, שהיא אדם קשוח. רוז משתלטת על המטבח במעון והופכת האחראית עליו. תוך כדי זה שהיא משפרת את איכות המזון באופן מהפכני. היא כמובן עושה זאת תוך כדי נתינת כבוד והערכה לנזירה שהייתה אחראית עד אז על המטבח. האחות אוונג'לין. שהיא כולה אהבת אדם. אוהבת אנשים וקוראת אותם כאילו כל אחד הוא ספר פתוח לפניה. האחות אוונג'לין היא הדבר הכי קרוב לקדוש. והיא מסתבר גם מכירה את הקדושים כולם. האחות אוונג'לין היא אשה מאמינה ומפיצת טוב. רוז והיא יהיו חברות נפש. רוז בניגוד לבנות האחרות במעון אין לה שום רצון לחזור לחייה הקודמים. וככל שהימים נוקפים וזמן הלידה שלה מתקרב, רוז מבינה שהיא אינה מסוגלת למסור את התינוקת שלה לאימוץ. היא מבינה שהיא תהיה חייבת להשאיר אותה אצלה. והיא מוכנה לעשות הכל על מנת שזה מה שיקרה. ובשביל זה היא מתחתנת עם בן. בן הוא הגבר היחיד במעון הזה. הוא איש התחזוקה, הוא הנהג, הוא השומר. הוא כולו לב. היא איש גדול מאוד גבוה מאוד וכל כולו נתינה. החלק השני של הספר מתרכז בבן ומספר כיצד הוא הגיע אל המעון הזה. בן כמו האחות אוונג'לין הוא כמעט קדוש. רוז מתחתנת עם בן יולדת את בתה ססיליה. וממשיכה לעבוד במטבח המעון ללא כל תמורה כספית. התמורה שלה זה המעשה עצמו. אנו שמים לב לשינויים בזמן דרך המטבח של רוז, דרך האוכל שמשתנה שם מאז בואה של רוז ועד שהבת שלה מגיעה לסוף שנות העשרה שלה.. המעשייה המסופרת בספר היא מעשייה יפיפייה. מעניינת ועונה על כל המאפיינים של סיפור טוב. העולם הנוצרי די שולט בממלכה הקסומה הזו שמשתרעת על כל השטח של החווה. אנו חווים את התמורות בזמן דרך עיניה של ססיליה. ססיליה הבת של רוז ושבן הוא אביה. אולם המוקד של הסיפור הזה הוא רוז לאורך העלילה כולה. רוז צופנת סוד בתוכה, יש בנוכחות שלה משהו מטעה. היא מאוד עניינית, היא אהובה על כולם אולם תמיד יש בה משהו מעט מרוחק. משהו לא נגיש עד הסוף. ססיליה ממש סובלת מכך שהיא לא מצליחה ליצור אינטימיות עם אמה. לתחושתה כולם זוכים לנתח מרוז ואילו היא מקופחת. האמת היא שאיש לא באמת זוכה ברוז. החידה הזו שקוראים לה רוז, לא נפתרת במהלך הסיפור. אולם המעשייה עצמה היא מהיפות והמהנות. כדאי לקרוא.


מו"ל: עם עובד מאנגלית: קטיה בנוביץ' 380 ע'

Commentaires


bottom of page