#מַסָּה* סְפָרִים וּבְגָדִים הֵם אַהֲבוֹתַיי הַגְּדוֹלוֹת - הָאֹושֶׁר הוּא לִקְרֹא סֵפֶר מְעֻלֶּה כְּשֶׁאַתְּ לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלַת מֶשִׁי סְגֻלָּה, זוֹ עִם הַמַּחְשׂוֹף הַמֻּשְׁלָם, זוֹ שֶׁכְּתֵפִיּוֹתֶיהָ הָעֲדִינוּת הַמִּסְתַּלְסְלוֹת מֻנְחוֹת בְּרַכּוֹת וּבְקַלִּילוּת עַל כְּתֵפֵךְ, וּמַשְׁווִים לְךָ תְּחוּשָׁה שֶׁל נַעֲרַת מְסִבּוֹת זוֹהֶרֶת וְחַייְכָנִית. אָמְנָם, יְמֵי הַמְּסִיבּוֹת הָעַלִּיזוֹת חָלְפוּ לְלֹא שׁוּב, וְסָפֵק אִם אֵי פַּעַם הָיִיתָ בֶּאֱמֶת מִן נַעֲרַת מְסִיבּוֹת זוֹהֶרֶת שֶׁכַּזּוֹ, אוּלָם הַמֶּשִׁי עַל הַגּוּף וְהַסֵּפֶר שֶׁבְּדִיּוּק כָּעֵת אַתְּ קוֹרֵאת בּוֹ עַל 'בְּלוּ שֶׁצּוֹפה בְּאָבִיהָ בִּמְסִיבַּת הַתַּחְפֹּשֶׂת הַמִּסְתּוֹרִית שֶׁל אָנָּה', וְרֶטֶט שֶׁל עֹנֶג אֵינְסוֹפִי מִתְפּוֹצֵץ בִּקְרָבֵךְ – וְאַתְּ יוֹדַעַת, פָּשׁוּט יוֹדַעַת, שֶׁכָּעֵת אַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת.

רְצוּפָה בְּאֵינְסוֹף מַחְסוֹמִים – הַדֶּרֶךְ אֶל פּיִסַּת הַשַּׁלְווָה הַזּוֹ: שֶׁל סֵפֶר וּמֶשִׁי וְכוֹס קָפֶה עֲנָקִית. מַחְסוֹמִים שֶׁבָּאִים מִתּוֹכְךָ, וְאֵלוֹ הַקָּשִׁים לֹא פָּחוֹת, הַבָּאִים מֵהַחוּץ. לְכִי תִּלְחֲמִי כָּעֵת עַל הַזְּכוּת הַנְּדִירָה הַזּוֹ לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה בְּבֵיתְךָ, בְּשָׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם הַמֻּקְדָּמוֹת וּפָשׁוּט לִקְרֹא. אַתְּ לֹא בֶּאֱמֶת חַיֶּיבֶת לִלְבֹּשׁ שִׂמְלַת מֶשִׁי סְגַלְגַּלָּה, אוֹ חֻלְצַת כֻּתְנָה כְּסוּפָה עִם חֲצָאִית פַּסִּים בְּשָׁחֹר וְלָבָן, אֲפִילּוּ אֵינְךָ חַייֶּבֶת לִלְבֹּשׁ אֶת שִׂמְלַת הַסָּפָארִי הַחוּמה עִם הַשְּׂרוֹכִים, שֶׁרָכַשְׁתָּ לְעַצְמְךָ בִּירִיד הַבְּגָדִים הָאַחֲרוֹן - שֶׁהַעֲבָרַת בּוֹ שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת שְׂמחוֹת עִם חֶבְרָתְךָ הַטּוֹבָה – זוֹ שִׁיחֵד אַתֶּן חוֹלְקוֹת אֶת אַהֲבַתְכֶן לַבַּדִּים הַקְּלִילִים, לְשִׁלּוּבִים הַיְּפֵהפִיִּים, לִצְבָעִים, לַמַּגָּע עַל הָעוֹר.

 

סֵפֶר טוֹב לֹא דּוֹרֵשׁ כְּלוּם פְּרָט לִהְיוֹתוֹ טוֹב. עָדִין אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת מַגַּע הָרִצְפָּה הַקָּשָׁה, הַקָּרָה, בִּימוֹת הַחַמְסִין שֶׁהָיוּ נוֹחֲתִים עָלֵינוּ מֵאֶמְצַע יוֹנִי וְעַד סוֹפוֹ שֶׁל אוֹגוּסְט, עָדִין אֲנִי זוֹכֶרֶת את הָּאֲווִיר החַם שנדמה היה, שממלא את החדר בעשן לבן. אוֹגוּסְט, שֶׁהִתְאַפְייֵן אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת בִּנְסִיעוֹת מַתִּישׁוֹת לַיָּם, בַּאֲבַטִּיחִים דְּבִיקִים, אֲדֻמִּים, מְתוּקִים, וְאוֹתָנוּ מְעֻלָּפִים בַּחֶדֶר עַל הָרִצְפָּה קוֹרְאִים סְפָרִים.

 

אִמָּא שֶׁלִּי הָייְתָה אִשָּׁה קָשָׁה, עִם עַצְמָהּ בְּעִקָּר, אֲבָל גַּם אִתָּנוּ הַיְּלָדִים. הַחַיִּים עִמָּהּ הָיוּ מֹרְכָּבִים. אוּלָם לָעַד אֶזְכֹּר לָהּ אֶת חֶסֶד הַקְּרִיאָה, וְאַהֲבַת הַסֵּפֶר. הָיִינוּ חוֹזְרִים מֵהַיָּם חָזְרָה אֶל הַבַּיִת, חֲסַר הַמְּזִגָּן, מִתְקַלְּחִים מַהֵר בְּמַיִם קָרִים עַל גְּבוּל הַקְּפוּאִים, לְקָרֵר אֶת עוֹרֵנוּ הַצָּרוּב מֵהַשֶּׁמֶשׁ, מִתְיַשְּׁבִים לֶאֱכֹל אֶת הַפִּירֶה וְהַשְּׁנִיצֵל, הִיא הָייְתָה פּוֹרֶשֶׁת לִשְׁנַת הַצָּהֳרַיִם וְאָנוּ אַחֲרֵי שֶׁשָּׁטַפְנוּ אֶת הַכֵּלִים, וְצִחְצַחְנוּ אֶת הַמִּטְבָּח, הָיִינוּ מִתְמוֹטְטִים עַל הָרִצְפָּה בַּחֶדֶר - כָּל אֶחָד עִם הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ – הָיוּ אֵלוֹ שָׁעוֹת שֶׁל עֹנֶג אֵינְסוֹפִי. מָה לֹא קָרָאתִי שָׁם עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר הַקְּרִירָה: יְלָדוֹת לְמוֹפֵת הָאַגָּדִי, הָאֲסוּפִית כַּמּוּבָן, וְאֶת כָּל סִפְרִי הַחֲמִישִׁיּוֹת הַשְּׁבִיעִיּוֹת וּשְׁאָר חֲבוּרוֹת הַיְּלָדִים שֶׁלְּכֻלָּן הָיוּ אִמָּהוֹת מֻשְׁלָמוֹת. סְפָרִים הֵם נָתִיב אֶל עוֹלָמוֹת קְסוּמִים, אֲחֵרִים, עֲשִׁירִים, יָפִים, מַפְחִידִים מְעַנְייְנִים מְלַאי אֵירוּעִים וְהַרְפַּתְקָאוֹת. בְּגָדִים הֵם אֹשֶׁר מִסּוּג אַחֵר כָּל כָּךְ דּוֹמֶה וְכָל כָּךְ שׁוֹנֶה, כְּמוֹ הַסְּפָרִים הֵם מְקַפְּלִים בְּתוֹכָם טוֹנוֹת שֶׁל עֹנֶג. הֵם עוֹטְפִים אֶת גּוּפְךָ וּמְשַׁפְּרִים אֶת הַרְגָּשָׁתְךָ. הַדֶּרֶךְ בָּהּ הֵם עוֹטְפִים אוֹתִי מַשְׁפִּיעָה עַל הַדֶּרֶךְ בָּהּ אֲנִי מִתְהַלֶּכֶת בָּעוֹלָם. הֵם מַשְׁפִּיעִים עַל גָּדְלוֹ שֶׁל הַחִיּוּךְ שֶׁלִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְעַל מִדַּת הַסַּבְלָנוּת וְהָאַמְפָּטִיָּה שֶׁלִּי לַזּוּלָת – הַשִּׁלּוּב שֶׁל שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת הַלָּלוּ הַשּׁוֹנִים וְהַדּוֹמִים הַשִּׁלּוּב הַזֶּה הוּא תַּמְצִית הָאֹשֶׁר.

​

*מסה- מביעה, מחשבה שנהגתה

​

קרן אגמון 2019