• Karen Agmon

שרף/אנה ריל


שרף/אנה ריל

ינס הורדר, אשתו מריה וביתם ליב גרים באי קטנטן הנקרא הראש, שנמצא מעל האי הגדול. הם המשפחה היחידה שגרה באי הקטנטן שהיה מחובר לאי הגדול ברצועת עפר. כאשר הדברים הלכו והסתבכו ינס הורדר, הקים גדר תיל בכניסה לשביל הארוך המוביל לבית. על הגדר היה תלוי שלט שאסר על זרים להיכנס. כולם היו זרים. עם הדוור אותו הכיר שנים רבות הגיע להבנה שעליו להניח את הדואר בתיבה שעל יד השלט. ינס מריה וליב היו די תלויים בכסף שהגיע פעם בחודש מהאח הגדול של ינס. האח שעזב את האי לפני שנים רבות מאוד ומאז לא חזר אליו. ההתחלה של המשפחה הזו דווקא הייתה לא מאוד משונה. הם אומנם היו סגורים ומבודדים עוד לפני שינס הפך לאדם בוגר, אולם בילדותם של ינס ואחיו היה קשר קבוע עם אנשי האי. הם לא היו מנותקים מהם ודאי שלא היו גדרות שחסמו את הגישה לבית. את הגדרות ראו כולם. את המלכודות האכזריות שהיו טמונות בקרקע איש לא ראה ואיש לא ידע עליהם. ליב ידעה עליהם. לליב - אביה ינס סיפר על המלכודות. הוא סיפר לה עליהן עוד לפני שהפך לגמרי מנותק. ליב עצמה ראתה איך אבא שלה הורג את סבתה שהייתו אמו. הוא הרג אותה בחושך. הוא הבטיח לליב שמי שמת בחושך, לא סובל. ואפילו נהנה מהמוות עצמו. הוא הסביר לה שזה די נעים למות בחושך. ליב עצמה 'מתה' בהיותה בת שש. הוריה החליטו להכריז על מותה כדי שלא תצטרך ללכת לבית הספר. מותה היה תרוץ מספיק טוב על מנת לנתק את המשפחה הזו לחלוטין מהאי הגדול יותר. מותה של ליב אף נתן את האישור לבניית הגדר. אף אחד לא רצה להציק לאנשים אשר חוו יגון רב כל כך. פעמים רבות ליב היא המספרת של הסיפור ואנו מגלים את המציאות שבה היא חיה דרך עיניה. מידי פעם המספר הכול יודע משתלט על העלילה ומקדם אותה. יש גבול לכמה ילדה קטנה יכולה לסחוב על עצמה את סיפור האימה.

לא מיד אנו מבינים שאנו ניצבים אל מול אימה. ההתחלה קצת משונה אך לא מאוד מופרעת. האבא מתפקד יש אינטראקציה עם אנשי האי הגדול, עם אנשי העיירה. ליב חושבת שאביה הוא איש חכם וחביב ויודע כל. ואין לה ספק שהיא יקרה לו עד מאוד ושהוא דואג לה מאוד. יש לה רגשות חמים ואוהבים ביותר לאימה. אולם אימה של ליב הולכת ונעשית ענקית מאוד בשלב מסוים היא אינה מסוגל לצאת מחדר השינה בו היא נמצאת. וגם מאבדת את יכול הדיבור שלה, היא כותבת לה מכתבים במקום זה. בתחילה ליב יוצאת עם אביה למסעות לילה לאי הגדול. מטרת המסעות הללו היא הצטיידות. יש צורך להצטייד במזון ובציוד נוסף כדי שלא יחסר. כשאביה עדין היה תקשורתי הוא לימד את ליב מיומנויות רבות. כמו קליעה למטרה, כמו שמירה על שקט מוחלט, כמו פריצת חלונות ודלתות. הוא גם לימד אותה הרבה על השרף "המוהל שזורם בתוך הגזע, זהו נוזל נפלא שיכול להגן מפני התקפה לרפא פצעים ולשמר לנצח חיות קטנות מתות" לליב לא היה מושג כמה הרבה עוד ישמש אותם השרף הזה. אביה לימד אותה מיומנויות ואמה לימדה אותה קרוא וכתוב. ליב אהבה לקרוא מאוד.

ליב שמה לב שהבית הולך ומתמלא חפצים וחיות רבות. היא גם יודעת שיש הבדל רב בין הבית שלה לבתים אליהם היא פורצת ובהם היא מצטיידת. היא יודעת שהבתים האחרים לא כל כך עמוסים, הם בעצם לא עמוסים בכלל וגם אין בהם חיות, ובטח לא עשרות ארנבים שממלאים את הבית כולו. בשלב מסוים ליב מפסיקה להיכנס לתוך הבית. הארנבים שבתוך הבית מפחידים אותה, והיא פשוט ישנה בתוך הקרוון שלה. הקרוון שהיגיע אחרי שסבתה מתה. הקרוון שאמור היה לשמש לאפסון כל החפצים האלו. הסבתא הזמינה את הקרוון בתקווה שבנה יתעשת יוותר על כל הגרוטאות וישלח את ליב לבית הספר. במקום זה בנה הרג אותה וביים את מות ביתו. הקרוון שימש כמסתור לליב בזמן שהמשטרה שלחה מסוק למצוא את גופת הילדה שוודאי נסחפה בים.

רוב הפריצות של ליב נעשות בפונדק. רואלד, הגיע לאי לא לפני המון זמן. הוא ירש את הפונדק, ומיכון שבדיוק התגרש זה נראה לו רעיון טוב לבוא למקום חדש ולעשות משהו חדש. בסוף הוא שם לב שדברים נעלמים. לא דברים מאוד חשובים, בטח שלא מאוד יקרים. שאריות מזון, סוכריות, סיר. חפצים שבתוך מטבח של פונדק עסוק אין להם משמעות רבה .

לא מיד רואלד מגלה את ליב. זה לוקח זמן מה. וגם כשהוא מגלה אותה, אין לו שמץ של מושג מי היא. החלטתו לקחת את כלב השכנים לטיול באי הקטנטן, היא החלטה גורלי.

'שרף' אינו ספר קל. הוא הולך וצובר תאוצה. כשקוראים אותו לא ניתן להפסיק. כשמפסיקים קשה לחזור. לעיתים בעת הקריאה נדמה לנו שהחפצים הנערמים באי הקטן, בתוך הבית ובחצר, נדמה לנו שאנו עצמנו עוד רגע נטבע בתוך החפצים האלו. לעיתים היה נדמה לי שאני מרגישה ארנב מתחכך לי בקרסול. זהו ספר שמספר על ילדה ששורדת את חייה אל מול הורים מעורערים לחלוטין וחסרי כל כישרון חיים. ומתאר תהליך הידרדרות של אדם עמוק לתוך מחלת נפש. ספר מורכב מטריד ומרתק.


מו"ל: עם עובד 271 ע'




Recent Posts

See All