מנצחת/ישי שריד
אביגיל פסיכולוגית בת 51 שירתה שנים רבות בצבא כקצינת בריאות הנפש. הייתה בין היתר קב"נית של חטיבת צנחנים ושל סיירת מטכ"ל. הייתה מי שיזמה והכינה סדרת שבי חדשה ובכלל הייתה מעורבת בפרויקטים בדרגים הגבוהים ביותר. היא הגיבורה של "מנצחת" הרומן החדש של ישי שריד. הספר כולו מסופר לנו מנקודת המבט של אביגיל עצמה. הדברים מסופרים לאחר שחרורה מהצבא. אם כי הקשר שלה עם צה"ל מעולם לא ניתק לגמרי. היא ממשיכה להעביר קורסים במו"פ. קורסים שהיא בעצמה פיתחה וכתבה. ועדין ממשיכים לקרוא לה על מנת לקבל ממנה ייעוציים וחוות דעת. אין ספק שצה"ל מספק לאביגיל פרנסה טובה ויציבה. אנו פוגשים את אביגיל בפעם הראשונה כשהיא נקראת לפגישה עם הרמטכ"ל החדש - רוזוליו.
הכרותה עמו רבת שנים, בתפקידה הראשון בצבא כקב"נית, רוזוליו היה מג"ד. הם נפגשו כשאביגיל התעקשה ללוות את החיילים בזמן תרגילים, בשטח. היא רצתה להיות חלק מהם. אביגיל מספרת שידעה שרוזוליו יהיה רמטכ"ל בתנאי שלא ימות לפני כן. הוא אכן לא מת. לא רק שהוא לא מת ואף מגיע לתפקיד הרמטכ"ל הוא אף יהיה אביו של בנה היחיד. האב הסודי , אביגיל אסרה על כל סוג של מגע בין הילד לאביו.
אם חשבנו או קיווינו שקב"נית אשה בדרגת סגן אלוף בצבא, תהיה מי שתביא את הבשורה, של אחווה ושלום. שתהיה מי שאמפתיה הכלה והבנה לחיילנו יהיו בראש סדר העדיפויות שלה, ואולי אפילו תכיל בתוכה רגשות אמפתיה כלפי חיילי האויב. הרי שמהר מאוד אנו מתבדים. האג'נדה של אביגיל היא אחת: להפוך את הלוחמים לפחות רכרוכיים, להפוך אותם למכונות הרג יעילות וחסרות מעצורים.
אביגיל השתחררה מהצבא בדרגת סגן אלוף ובימים אלו היא מלווה את בנה שאולי לבקו"ם, הוא מתגייס לצנחנים.
אביגיל היא בת יחידה. אמה נפטרה, אביה בחיים אולם הוא חולה, וימיו ספורים. אביה היה פסיכולוג מוערך ביותר ששנים עבד מהקליניקה בדירתו, את הרצון לעסוק במקצוע זה אביגיל מקבלת ממנו. אולם האב בכלל לא מאושר מהדרך שאביגיל בחרה בה. הוא רואה בדרך שהיא בחרה, בהתגייסותה להעצמת הלוחמים, דבר שמפר את כל כללי האתיקה והמוסר. אביה כועס עליה, ולא מוכן להכיל את הדרך שהיא בחרה. יחד עם זאת שאולי הנכד הוא קרן האור והגורם המפייס. מי שעזרו לאביגיל לגדל את בנה היו בעיקר הוריה או נכון יותר בעיקר אימה שהייתה מסורה לילד מאוד.
בין אביגיל לנוגה טייסת צעירה ומבטיחה נוצרת חברות חדשה מהוססת, בקלות נוגה יכולה הייתה להיות בתה של אביגיל. אביגיל ליוותה אותה בזמן סדרת שבי לקראת סוף קורס הטיס. נוגה חוותה משבר באותה סדרה ואביגיל היא מי שמצילה אותה מהדחה.
היחסים בין שתי הנשים לא ברורים לגמרי, אנו חווים אותם רק דרך עיניה של אביגיל, היא משתפת אותנו בכנות ברגשות שהיא מפתחת כלפי נוגה. היא לא מסווה את המשיכה אליה, את המיניות שנמצאת שם ברקע. אפשר היה להאמין שהכול נמצא רק בראשה של אביגיל שנוגה חפה לגמרי ממחשבות שכאלו. אולם כיון שלנוגה יש זוג הורים מתפקדים ואשר נמצאים ביחסים טובים עם נוגה לא נראה שנוגה מחפשת דמות אם. והיחסים בניהן מקבלים אופי כמעט הרפתקני.
אביגיל נקראת לתת ייעוץ וחוות דעת ליחידת הצלפים בגבול עם עזה. אלו המהומות של ימי שישי בגדר. היא תצטרף אליהם ביום שישי אחד לראות כיצד הדברים מתנהלים בזמן אמת.
"הוא לקח בעדינות את כף ידי, פישק את אצבעותיה, ואת האצבע המורה הניח על ההדק. תסתכלי עליו במשקפת, לחש, ועכשיו אנחנו יורים"
לאחר ההתרחשות הזו אביגיל תאמר "הרגשתי שלמה" אם הייתה איזו שהיא ציפייה לקתרזיס, להכאה על חטא, הציפייה הזו לא מתממשת. לפנינו גיבורה, שמוצאת את שלוות נפשה ואת משמעות הקיום בפעולה המושלמת של ההרג.
תחושת השלמות של אביגיל בנקודת הזמן ההיא היא לא פחות מעוכרת שלווה.
רומן ניצת בין יונה, מפקד פלוגת הצנחנים והאיש שנותן לה את תחושת הסיפוק רווית הדם ובין אביגיל. הגיבורה שלנו.
המערכה הגדולה של רוזוליו יוצאת לדרכה, זו המערכה שנדמה שהן היא והן הוא פעלו לקראתה בכל שנות שירותם הצבאי. המערכה שאמורה הייתה לתת את הניצחון המוחץ והמיוחל לכוחותינו. גם שאולי בנה של אביגיל ישתתף במערכה הזו. זו תהיה המערכה שאף אחד לא יצא ממנה שלם או מרוצה.
מנצחת הוא רומן מעניין מאוד עוכר שלווה ומעלה תהיות רבות. בוודאי לקרוא.
מו"ל: עם עובד 195 ע'