יקירי המנוול/דפנט

שנת 2020 הייתה שנת השיא של משבר הקורונה, סגרים הוטלו,  מסיבות סיום בוטלו ונדמה שמשבר גדול מזה לא יכול להיות. אף אחד מאיתנו לא חשב שיקרה משבר גדול יותר. אבל המציאות הקשה והכואבת בה אנו חיים כמעט והשכיחה מאתנו את המשבר ההוא. אולם בעולם מסתבר הקורונה עדין נחשבת לאחד המשברים הגדולים. ורוב רובו של רומן המכתבים הזה נכתב תוך כדי סגרי הקורונה, בפריז.  הדמויות שמתכתבות הן רבקה לטה, כוכבת קולנוע ענקית לשעבר, כיום היא בת יותר מחמישים. שמנה, מוזנחת ובעיקר מסוממת ואוסקר ז'אייאק, סופר בן יותר מארבעים שכן הגיע לאיזו שהיא תהילה. אומנם לא כוכב ענק ובינלאומי אך בהחלט מוכר בארצו וכזה שמוזמן לתוכניות אירוח שונות. הוא בהחלט זכה לתהילה כלשהיא.  הדמויות והעלילה הם צרפתים כמובן. ההתכתבות הזו מתחילה כשאוסקר מפרסם פוסט באינסטגרם שכולו לעג והשתלחות ברבקה כוכבת הענק לשעבר. כזה שלועג למראה שלה להזנחה שלה למה שהיא הפכה להיות "האשה הנערצת הזאת, שהעניקה לנערים כה רבים את העונג הקסום של הפיתוי הנשי במלוא הדרו הנשגב, היא היום צפרדע קמוטה. לא רק זקנה אלא גם עבת בשר ומוזנחת, עם עור דוחה וחזות כללית של אשה מלוכלכת וקולנית" רבקה לא נשארת חייבת ושולחת לו תשובה כזו שתשרת את כל הנשים הפגועות בעולם - "לגזור ולשמור". אוסקר מתנצל מיד ואף מוחק את הפוסט ההוא. או אז אנו מבינים שהוא בעצם מכיר אותה עוד מילדותו היא הייתה החברה הכי טובה של אחותו. שניהם מסתבר מגעים מאותו מעמד שמגרד את מעמד הבינים ממש מהתחתית שלו. הם רחוקים מאוד מאותה אצולה נחשבת של יוצרים, אנשי רוח ושחקנים. אוסקר כותב לה "אני לא חושב שהייתי מעז לחפש עורך לספר הראשון שלי לולא היכרתי אותך. את הייתה ההוכחה לזה שהסביבה המשפחתית שלי טועה: יש לי זכות לחלום" הוא מתנצל די הרבה על אותו פוסט אומלל ומודה שכל מה שהוא רצה זה את תשומת ליבה. היא לא מקבלת את התנצלותו אולם גם לא מפסיקה לכתוב לו. היא בהחלט מעוניינת למצוא את אחותו מי שהייתה חברה מאוד טובה שלה. ורואים שהיא גם נהנית ממלאכת הכתיבה. כיף לה לכתוב. ההתכתבות בניהם הופכת ליומיומית כמעט ודרכה אנו מלווים את החיים של שתי הדמויות המעניינות הללו למרות הנטיות המאוד נרקיסיסטיות שלהן כל אחת בדרכה שלה, אם כי למה עוד אפשר לצפות משני אנשים שתהילה ופרסום היא חלק מרכזי מהאישיות שלהם? ההתכתבות מובילה אותנו להכרות כמעט אינטימית עם שתי הדמויות, אנו לומדים שאוסקר נמצא בעיצומה של שערורייה לאחר שזואה קטאנה מי שהייתה היחצנית בהוצאת הספרים שבו התפרסמו ספריו מאשימה אותו בהטרדה קשה ביותר. מסתבר שזואה לגמרי יודעת לכתוב והיא מתחזקת חשבון עם המון עוקבים. ההאשמות שלה צוברות תאוצה ואוסקר הופך לדמות כמעט דמונית. הוא נאלץ להוריד פרופיל להסתתר ולא להשמיע את קולו אולם כיון שאנו חיים בעולם משוגע שנשלט על ידי ההמון והרשתות החברתיות, אז כמו שלזואה יש את הקהל האוהד שלה, כך גם אוסקר עצמו זוכה לאוהדים משלו גם אם את רובם הוא כלל לא היה מעוניין להכיר. הספר מגולל בצורה עמוקה וחודרת את היחסים המורכבים של הדמויות בעיקר עם עצמם ועם הסובבים אותם. ההתכתבויות האלו עוזרות לאוסקר לבנות מחדש את מערכת היחסים העכורה וההרוסה עם ביתו המתבגרת, עם גרושתו הזועמת עם אחותו. הם מאפשרים לרבקה לעשות את מה שתמיד בזה לו -וממש להיגמל מכמויות הסמים שהיא הסניפה לתוך גופה. להיפרד מהסמים עבורה זה גם להיפרד מהאישיות של האשה המשוחררת זו שעושה רק מה שבראש שלה שהיא תמיד הדמות הכי מעניינת בחדר - זו שכולם רוצים להיות איתה. הסגרים, הראייה המפוכחת והראש הצלול עוזרים לה מסתבר הרבה יותר לחזור ולארגן את חייה ככה שהיא תחזור להיות הכוכבת שהיא הייתה. עומק החפירה של שני המתכתבים האלו באישיותם המורכבת  והירידה שלהם לנבכי הנפש אחד של השנייה הוא מה שנותן לספר הזה את הזוהר . זהו מסמך מדהים שמרפרר לאינסוף כתבים, סרטים, צלילים ודמויות מהתרבות העכשווית. מי שיסמן לו את כל האזכורים השונים יחווה מסע תרבותי מרתק. "יקירי המנוול" היא יצירה עם עומק ועם המון עניין והנאה רבה. רוצו לקרוא.

מצרפתית: רמה איילון  מו"ל: מודן     255 ע'