זה לא הזמן לפאניקה/קווין וילסון

"הקצה הוא שכונת אשפתות שורצת מחפשי זהב. אנחנו פושעים נמלטים, והחוק הכחוש רעב לאוכלנו." כותבת פרנקי בת ה 16 על גיליון נייר, בשנת 996 , כ- 10 שנים לפני שפייסבוק משנה את העולם. פרנקי כותבת את המשפט הזה, זיק שהוא החבר הכי טוב שלה באותו הקיץ מאייר את גיליון הנייר. האיורים כוללים המון קווים, לבבות, מיטות, וזוגות ידיים ספק משוועות לעזרה ספק מלאות הכרת תודה. את גיליון הנייר המאויר עם המשפט המשונה. משפט שהוא קמעה אפל ונדמה ככתובת הלקוחה מסוג של תפילה, או ספר עתיק או אולי  מערה חשוכה. את הגיליון הזה הם מצלמים במכונת צילום ששלושת אחיה המופרעים למדי של פרנקי גנבו פעם מאיפה שהוא ודי שכחו מקיומה. זיק ופרנקי מצליחים לעורר את המכונה לחיים. ואז מכינים המון עותקים מאותו גיליון. זה קורה בערך באמצע של הקיץ הזה. פרנקי וזיק נפגשו בבריכה העירונית ממש בתחילת הקיץ. הם באותו הגיל. זיק הגיע לקואלפילד אולי העיירה הכי משעממת באמריקה, ממפיס. הוא הגיע עם אמא שלו אחרי שאבא שלו בגד באמא שלו עם אישה אחרת. ואמא שלו פשוט ארזה אותו ואת עצמה וחזרה לבית של אמא שלה בקואלפילד. זיק ופרנקי הם מתבגרים קצת אחרים. פרנקי מספרת שפעם דווקא היו לה חברות, אבל משהו השתנה. היא אפילו לא יודעת מה בדיוק השתנה. אבל היכולת שלה לתקשר עם בנות אחרות הלכה ונמוגה. היה לה הרבה עיסוקים לפרנקי היא אהבה מאוד לקרוא והיא הייתה ילדה חכמה היא הייתה באמצע של לכתוב ספר מתח אבל אף אחד לא ממש ידע על הספר הזה. אפילו לא אמא שלה שפרנקי די הייתה מחוברת אליה. הבעיה הייתה שאבא של פרנקי עזב את אמא שלה ואותה ואת שלושת האחרים שלה, בשביל אשה אחרת וגם עשה עם האשה האחרת עוד ילדה שגם לה הוא קרא פרנקי שזה היה די משונה וגם קצת מלחיץ. אמא שלה דווקא מחזיקה מעמד יפה ואפילו יש לה חבר חדש. אמא שלה היא אשה מקסימה ומכילה וחכמה אבל היא גם חייבת לפרנס, ושלושת האחים של פרנקי הם עושי צרות לא קטנים. ובין העבודה ופרנסה והאחים, לאמא שלה לא נשאר יותר מידי זמן עבור פרנקי. ככה שזיק ופרנקי מבלים המון זמן ביחד ולבד. הם גם בן ובת. והם מתנשקים ממש הרבה לפחות בהתחלת הקשר שלהם, אבל הם לא מתקדמים מעבר לנשיקות האלו. ההמצאות שלהם יחד לגמרי מבוססת על היות שניהם אומנים. הם אומנים בכל ליבם ונשמתם.פרנקי היא כותבת וזיק הוא מאייר. הם גם בני 16 מפוצצים בהורמונים ככה שהם מתנשקים. אבל מה שמחבר בניהם הוא האומנות. הם רגע לפני התפוצצות הדבר הזה שנקרא רשתות חברתיות וויראליות ועוד כל מיני מושגים שיכנסו לחייהם בעשר השנים שיבואו. אבל הם עדין רגע אחד לפני זה. וקיץ וחם והם רוצים לעשות משהו מיוחד משהו שיזכרו אותו. והם לוקחים את הפוסטר המיוחד הזה שהם הכינו ומדביקים אותו בעיירה שלהם בקואלפילד. הם נועצים אותו בכל מיני לוחות מודעות, או במרכז המסחרי או ליד פיצרייה. הם לוקחים מפה של קואלפילד ומתחילים לסמן עליה נקודות במקומות ששם הדביקו את הפוסטר, או נעצו אותו. הם עושים עוד כל מיני דברים עם הפוסטר שלהם, הם מניחים אותו בתוך תיבות דואר, על גבי דלפקים בחנויות, בכל מיני מקומות. ההתחלה היא מאוד מינורית. בהתחלה אין כלום. אבל רק עצם העשייה הזו מרגשת אותם. הנסיעה במכונית של פרנקי לאורכה ולרחובה של קואלפילד, הגיחה מהאוטו, פעולת ההדבקה, כל אלו מרגשים אותם מאוד. זה מתחיל לאט, ממש לאט. אבל אז זה צובר תאוצה. הפוסטר הזה הופך לתופעה. הוא הופך להיות ויראלי בעולם שעדין לא יודע מה זה ויראלי. זה הופך למשהו שלא זיק ולא פרנקי היו מכונים אליו. זה גם הופך להיות אפל וחשוך ואלים. דברים קורים. שמעות רצות. חבורות של גברים משוטטים בעיירה עם נשקים. הם נאלצים להגביל את הכניסה לעיירה, אחרי שהיא הופכת לעמוסה מיד באנשים. יש כבר חולצות טריקו עם הפוסטר. ויש גם חיקויים לפוסטר המקורי. הפוסטר המקורי שמור אצל פרנקי. כל ההתרחשות הזו מרגשות את פרנקי וזיק עד מאוד. הם גם מפחידות אותם, את זיק יותר. יש להם גם רגשות אשמה בגלל האלימות שהתפרצה. ההתפוצצות המטורפת של הפוסטר לא מטיבה את היחסים בין זיק לפרנקי. באיזה שהוא שלב זיק נבהל ממש וקורית התפרצות דרכיהם נפרדות. פרנקי לא   שומעת דבר מזיק. היא לא סיפרה לאף אחד בעולם על הדבר הזה.זה הסוד שלה. כשעשרים שנים מאוחר יותר כשהיא כבר אשה נשואה אמא לילדה ואפילו סופרת ידועה בחוגים מסוימים. מתקשרת אליה עיתונאית ואומרת לה שהיא יודעת שהיא זו שיצרה את הפוסטר ההוא, פרנקי מתערערת לגמרי.זה לא הזמן לפאניקה, הוא ספר מדליק ממש, יש בו הכל אומנות ונעורים ואהבה והדבר הזה שמתפוצץ בלי יכולת לשלוט עליו. זהו סיפור מאוד מעניין ומאוד ויזואלי. כדאי מאוד לקרוא

מו"ל: עם עובד סדרה:עין טובה   מאנגלית: שירי שפירא 241 ע'