• Karen Agmon

השיבה/ הישאם מטר





"מרץ 2012 אמי, אשתי דיאנה ואני יושבים בשורת כיסאות מוברגים לרצפה באולם ההמתנה של נמל התעופה הבינלאומי בקהיר. הכרוז מכריז כי טיסה 835 לבנגאזי תצא במועדה....." כך נפתח הממואר היפה המרגש והכואב מאוד של הישאם מטר.

כמה קשה זה כשהציפייה היא כבר לא לפגוש את אביך- כי אם רק לדעת האם הוא מת? או חי? ואם הוא מת, כיצד? ומתי? ואם הוא חי, היכן הוא? הישאם מטר היה סטודנט בלונדון שחי תחת זהות בדויה כאשר אביו נחטף מביתו שבגלות בקהיר. הוא נחטף כנראה על ידי המצרים והועבר לאנשי הביטחון של קאדפי. אביו של הישאם מטר הוא ג'אבאללה מטר, שהיה פעיל פוליטי בלוב שאחרי עלייתו של קדאפי לשלטון. לפני כן הוא היה בין יועציו של המלך אידריס. בשלב מסוים החיים תחת שלטונו של מועמר קדאפי היו מסוכנים מידי עבור ג'אבאללה ומשפחתו, והם עוברים לקהיר. שנות התבגרותו של הישאם עוברות עליו בקהיר. החיים בקהיר מלווים בגעגועים תמידיים ללוב ולבית ילדותו. ולמרות הגעגועים עד כדי כאב לבני המשפחה המורחבת שנשארו בלוב, למרות זאת, שנות התבגרותו של הישאם בקהיר הם זיכרון חיובי. החיים בקהיר טובים למדי, הוריו הם פעילים פוליטיים גם שם ומרכזים מסביבם אנשים רבים. להישאם יש זיכרונות מלילות של אירוח, של ימים שבהם אימו הייתה עסוקה כל היום במטבח בהכנה ובהשגחה על הכנת המאכלים. הוא זוכר התייעצויות והתגודדויות לתוך הלילה. התגודדויות שאומנם היו פוליטיות אולם סבבו אף סביב ספרות ותרבות.

הישאם זוכר את היותו של אביו איש תרבות אוהב ספר ואוהב שירה. איש צנוע שכל הווייתו בעולם הזה נתונה לזולתו. האב היה מודע מאוד לסכנות שפעילותו הפוליטית מביאה עליו ועל משפחתו, אולם הוא כנראה לא האמין שבמרכז קהיר באמצע היום הוא פשוט יילקח ומאותו היום עקבותיו ייעלמו. הממואר שהישאם מטר כתב הוא שיר אהבה וגעגועים לאב שנעלם, הוא אף שיר אהבה וגעגועים ללוב.

הישאם מטר נולד ב 1970, קדאפי תפס את השלטון ב 1969, יכול להיות שהשנים הראשונות לשלטונו עוד לא היו קשות מאוד. אולי הוא עדין לא שכלל את יכולות השליטה האכזרית על עמו. או שאולי מנקודת התצפית של ילדים החיים תמיד קלים יותר. כך שזיכרונותיו של המספר מימי ילדותו בלוב הם זיכרונות טובים מאוד, חיוביים. הוא לא זוכר פחד ואימה מאותם השנים הראשונות לחייו, מילדותו.

בממואר נפתחים לנו כמה ערוצים של קווי עלילה. קו עלילה מרכזי שממנו יוצאים הערוצים האחרים הוא החיפוש אחר האב. חיפושים שהלכו והשתכללו הלכו והעמיקו וצברו קולות והפכו לצעקה גדולה. הוא מספר על הייאוש כאשר מתקיימים יחסים דיפלומטיים עם הדיקטטור, אוזלת היד כאשר בניו של מועמר קדאפי מתקבלים בזרועות פתוחות במדינות המערב, ויחד עם זאת התקווה שאולי תהיה פריצת דרך, שאולי יתקבל מידע. במקביל מסופר לנו על הביקור ב 2012 בלוב. על החשש הגדול לסע לשם. ב2011 התחילו המרידות בלוב והחלה התקופה של האביב הלובי, כך שב 2012 ניתן היה לבקר שם, בביטחון יחסי.

לא רק אביו של הסופר היה בכלא. אחיו של האב, בני הדודים של הישאם ובכלל רבים מהמשפחה נלקחו אל הכלא. הם היו כלואים שנים רבות בתנאים איומים. כולם השתחררו ב 2011, אחד הקטעים המרגשים בספר, הוא כשהמספר עד דרך הטלפון לפריצה לכלא אבו סלים הנוראי וכיצד המשחררים מגיעים עמוק אל תוך התאים האפלים ביותר. באחד התאים האחרונים שעומדים להיפתח בטוחים כולם ששם ימצא אביו של הסופר. אולם האסיר שמוצא משם אינו אביו.

המעברים הללו בין ייאוש ותקווה הם מעברים קשים. נדמה שהסופר באופן תמידי חי ברכבת הרים של רגשות. אי הידיעה מסתבר היא הקשה מכול. הוא כבר היה מעדיף את המוות החד משמעי על פני חוסר הידיעה המוחלט. ב 2012 עם ביקורו בלוב, ביקור שעיקרו הוא מפגש עם המשפחה, עם בני הדודים, עם הדודים עם כל האנשים הללו שנכלאו גם בגלל קירבתם לפעיל הפוליטי אביו של הישאם מטר. אף לא פעם אחת לא נאמרת איזו שהיא טרוניה או האשמה כלפי האב שבגלל פעולותיו כולם ללא יוצא מהכלל שילמו מחיר כבד ביותר. בביקור מלוב ב 2012 מתגלים לסופר פרטים רבים וחדשים. בזמן הביקור נדמה שהסופר נמצא במצב תמידי של התרגשות גדולה. הביקור מגלם בתוכו כל כך הרבה רגשות וגילויים וסיפורים שלעיתים נדמה שהוא פשוט לא יצליח להכיל את כל הדברים האלו. בספר אף שזורים סיפורים על העבר של לוב על התקופה שהאיטלקים שלטו בה. מדהים לגלות שכובשים הם תמיד אכזריים מאוד. שכובשים אף שהם מגיעים מאיטליה יש להם יכולת להתאכזר ולהתעמר באזרחים הנמצאים תחת שליטתם.

הממואר "השיבה" הוא פרוזה יפייפיה כזאת שכתובה בשפה כמעט שירית. הפער בין יופי הטקסט ונפשו הפיוטית של הכותב לבין המציאות הכואבת כל כך, לבין ההתעללות האיומה באזרחים, המלחמות הלא נגמרות, ההרג שמתבצע כל הזמן, האכזריות שבה אנשים נכלאים ועוברים עינויים הפער הזה כמעט לא נתפס.

זהו ספר משמעותי, הקריאה בו מספקת מענה יקר ערך לידע הכללי שלנו ואף לכמיהתנו לספרות מצויינת. רוצו לקרוא.

מו"ל: אחוזת בית מאנגלית: סמדר מילוא 272 ע'

  • Facebook
  • Instagram

©2020 by בעיקר ספרים. Proudly created with Wix.com