• Karen Agmon

הלב שלי/אוליבר ת'ורסטינסון




עומר פייטורסון בן ה43 הוא איסלנדי הסובל מחרדות חברתיות קשות ואף מדיכאון. אנו פוגשים אותו בחופשת הקיץ שלו, הוא עובד שנים רבות כגנן בגן ילדים. וכעת בתקופת הקיץ הוא שוהה רוב הזמן בביתו. הוא בנה לו בתוך הבית חדר כושר מקצועי והוא שומר על שגרת אימונים קפדנית למדי. כל בוקר כשהוא קם מהשינה והולך לשירותים הוא פוגש שם את אדי השכן שלו וחברו הטוב. אדי נוהג לומר לו בוקר טוב דרך החלון שמעל בית השימוש. כל בוקר כשעומר מתפנה אדי מברך אותו בברכת בוקר טוב. זה הטקס שלהם. ובהרבה מן הערבים אדי מגיע אליו והם צופים יחדיו בסרט בטלוויזיה. שגרה נוספת שעליה עומר מקפיד היא שתייה מרובה, הוא מצליח לעבור את הימים בעזרת הרבה מאוד בירות וגם וויסקי שאומנם טעימה לו פחות אולם עוזרת לו לְהַקְהוֹת את הכאב. כיון שהסיפור מתרחש באיסלנד, יש לשים לב לעניין השתייה, עד לא מאוד מזמן איסלנד הובילה בצריכת סמים ואלכוהול הן אצל בני הנוער והן באוכלוסייה הבוגרת, ורק לאחר התגייסות של השלטונות הצליחו למגר את הבעיה הנוראית של השתייה. אולם אלכוהול הוא אחד הפתרונות הנפוצים שם. מיד בתחילת הסיפור עומר נפגש עם אחיו ואחותו בביתה של האחות. הם היחידים מבני משפחתו שהוא שומר עימם על קשר, ואף איתם זהו קשר קטוע. הפגישות מעטות. ואף השיחות. את הפגישה בתחילת הספר עומר יזם. כשהם נמצאים שלושתם יחדיו עומר אומר להם את הסיבה למפגש. הוא מתכוון להתאבד והוא נפגש עימם כדי לומר להם מראש שהם אינם אשמים בכך, שזה בכלל לא קשור אליהם ושזה קשור רק אליו לחרדות שמהם הוא סובל מאוד. שני אחיו נחרדים מן ההצהרה של עומר, נחרדים והמומים. ומכאן בעצם מתחיל הסיפור שלנו. באותו הערב אחיו הצעיר בא לישון עם עומר בדירתו, הוא אף מסדר לו מפגש עם פסיכולוגית. עומר די לא מעוניין במפגש הזה אולם עושה זאת רק למען אחיו. מסתבר שהן אחיו והן אחותו הם דמיות שמאוד משמעותיות לו, הוא האח הגדול ובמשך כמה שנים היו בניהם יחסים קרובים ביותר. אולם בשלב מסוים עומר התחיל להתרחק עד כמעט ניתוק קשר מוחלט. במפגש עם הפסיכולוגית עומר מביע את חוסר האמונה שלו בטיפול. הפסיכולוגית מציעה לתת לו דף משימות. זהו סוג טיפול חדשני למדי וטרם נוסה פעמים רבות. אולם מטופל שיצליח לעשות את כל המשימות סביר שעניין ההתאבדות ילך וירחק ממנו. עומר מסכים לאתגר הזה. הוא מסכים למלא את המשימות. וכך בזמן הקריאה אנו מלווים את עומר בזמן שהוא מנסה ומצליח לעשות את המשימות הכתובות בדף. ככל שהעלילה מתקדמת אנו מגלים עוד מאפיינים ועוד חלקים נסתרים בחייו של עומר. מסתבר שהוא דמות הרבה יותר מורכבת ועמוקה מאותה תצוגת תכלית שהוא הציג לפנינו בתחילת הספר. הוא אוסף לביתו איש שראה ברחוב באמצע הגשם בוכה בכי תמרורים. עומר שחרד מכל כך הרבה דברים אוסף לביתו זר גמור. ומתפתחת ביניהם מערכת יחסים טובה מחזקת כזאת שנותנת הרבה אנרגיות חיוביות. תהיה גם אשה בספר, כי איך אפשר ללא דמות נשית. עומר פוגש עיתונאית שבעבר עבדה עמו בגן הילדים, מאז היא התקדמה, כיום היא עיתונאית והם נפגשו באירוע שהיא באה לסקר ועומר היה דמות מרכזית באירוע הזה. היא מחזרת אחריו בעדינות. הם הכירו עוד הרבה לפני הגן הם הכירו עוד בילדות ובעבר הם היו חברים טובים. ניכר שהיא מתעניינת בו מאוד והייתה שמחה להפוך את הקשר בניהם למשהו רציני יותר. עומר גם זוכה לביקור מפתיע מאחד האחיינים הרחוקים שלו. היום הוא איש צעיר, עומר ראה אותו פעם אחרונה כשהיה פעוט. האיש הצעיר רוצה להתייעץ עמו. והמפגש הזה, אף יוצר פתח לקרבה חדשה עם המשפחה המורחבת יותר. מה שבדיעבד משמח את עומר.

עומר מעלה את כל חוויותיו מהתקופה הזו על נייר הוא מתכנן להוציא זאת כספר "שם הספר צריך להיות מזמין, מזמין? כן הוא צריך להזמין את כולם. כל מי שנאלץ להתמודד עם דיכאון, כל מי שנאלץ להתמודד עם חרדה ופוביה חברתית. כל מי שמרגיש רע. כל אלו שרוצים להתאבד. כולם, "אנחנו" מסמל שכולנו בזה יחד, לכן קראתי לספר "אנחנו"

הלב שלי הוא סיפור אנושי קטן ויפה. כדאי לקרוא.


מו"ל: לסה ספרים תרגמה מאיסלנדית: שירלי לוי

Recent Posts

See All
  • Facebook
  • Instagram

©2020 by בעיקר ספרים. Proudly created with Wix.com