top of page
Writer's pictureKaren Agmon

בעניין הבערה/ יעל סטטמן



בעניין הבערה/ יעל סטטמן

"....בְּכֵנוּת, רֹב הָאֲנָשִׁים הִצְלִיחוּ מִמֶּנִּי, נָגְעוּ בַּדָּבָר שֶׁחָמַק מִמֶּנִּי, עָלוּ עַל מַשֶּׁהוּ...." כותבת יעל סטטמן בשיר 'האם רציתי לשמוע ממך' ובמשפט אחד חודר מצליחה להעביר תחושות תסכול של לא מעט אנשים, נשים וגברים. כמה רבים בנינו מסתובבים עם התחושות: שלא הצליחו, שלא הגיעו, שלא מיצו, שיכלו יותר. 66 שירים ממלאים את ספר השירה הראשון של יעל סטטמן. השירים בספר נוגעים בקשת של נושאים, ומתאפיינים בחדירה פנימה ללב ליבו של העניין עצמו. אין הליכה חרישית מסביב, אין רמזים, יש נגיעה במהות עצמה. בשיר 'העולם יחדל כשאפסיק להתגעגע אליך' היא כותבת " אֵלֶיךָ כְּמֵטַאֲפוּרָה, אַל תַּחֲשִׁיב אֶת עַצְמְךָ, אֵלֶיךָ כְּמֵי שֶׁיָכֹלְנוּ לִהְיוֹת, שֶׁכִּמְעַט הָיִינוּ......בֵּינְתַיִם אֲנִי יוֹצֵאת לְקוֹשֵׁשׁ תְּפִלוֹת, לֹא אֲזַהֶה אַהֲבָה גַּם אִם תִּכְתֹּב לִי שׁוּב אֲנִי כָּאן בִּשְׁבִילְךָ מָתַי שֶׁרַק תַּגִּידִי" כמה אמת יש בהודאה הכנה הזו: אני מתגעגעת, אבל אין כאן אהבה.

אם היו פרקים בספר ניתן היה לתת להם שמות כמו: משפחה, כתיבה, זוגיות, ארוטיקה, דת מדינה. אולם הספר אינו מתחלק לפרקים, והשירים נעים בין הנושאים השונים כמו גלים שעולים ויורדים, ואנו זורמים איתם ובתוכם.

יש קובץ שלם של שירים המתמקדים, בזוגיות שהופכת להורות, שהופכת למשהו קשה ומורכב יותר, משהו שלא קל לתחזק אותו ".... שׁוּב, הַמּוֹכר עַד לְעֵיפָה, הַסֵּרָחוֹן, עֵינֶיךָ בָּרִצְפָּה, אֵין שָׁמַיִם. מַדּוּעַ הַהִתְעַקְּשׁוּת, מַדּוּעַ לְהִשָּׁכֵב בְּעַקְשָׁנוּת עַל הָאֱמֶת כְּמוֹ רִמּוֹן, לְפוֹצֵץ אֶת עַצְמנוֹ עִם הָאֱמֶת וְאָז לְחַיֵּךְ אֶל הַיֶּלֶד הַמְּדַדֶּה מִמַּטָּתוֹ, מָה תִּרְצֶה חַיִּים שֶׁלָּנוּ?" ועוד על זוגיות באחד השירים היפים בקובץ 'אל תפסיק להכיר אותי' "....בַּפַּארְק לְיָדֵינוּ רַב זוּג עִם עֲגָלָה, יָכֹלְנוּ לִהְיוֹת כָּל אֶחָד מֵהַצְּדָדִים, הַדֶּשֶׁא שָׂרַט אֶת רגלי, נֶעֱמַדְתִּי, גַּם זֶה חֵלֶק מֵהֶעָנין, לְדַעַת שֶׁיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת הַגֶּבֶר, יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת הָאִשָּׁה, יָכֹלְנוּ לִהְיוֹת הַתִּינוֹק בָּעֲגָלָה, הָיִינוּ הֶעָתִיד וְהֶעָבָר שֶׁל כָּל זוּג, כָּל סיפור הָיָה קְצָת הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ........." כמה נחמה מתקיימת בידיעה הזו, שהזוג הזה, שרב כשהעגלה עם הילד נמצאת בניהם הזוג הזה - הוא כל הזוגות כולם - כל הזוגות שרבו בחוץ, בשבת, בטיול עם העגלה. ובבת אחת המבוכה והצער והכעס והעלבון הופכים קלים יותר, כי הידיעה הזו שזו לא רק את, שהייתה בסיטואציה הזו, הידיעה הזו מנרמלת לנו את החיים ועושה אותם הרבה יותר נסבלים. השירים בקובץ נטועים עמוק ביומיומיות, במוכר לעייפה, ושם בתוך היומיומיות המוכרת, הסיזיפית, המעייפת, בתוך כל זה יש היאחזות בפלאי, בעולם הרוח, הרגש, האהבה, שיש בו את הכוחות להתמודד עם היומיומיות שמכלה אותנו. "הָיִינוּ כָּל כָּךְ חוֹלִים הַיּוֹם, שְׂרוּעִים כְּמוֹ שַׂק, וְלִקְרַאת הָעֶרֶב.........................מָרַחְנוּ אָבוֹקָדוֹ עַל לֶחֶם שָׁחֹר, פֵּרוֹת הַמַּאֲמָץ בְּקַרְנֵי הָאוֹר........" היא כותבת בשיר 'שוב' והניגודיות הזו בין המחלה ובין האכילה ובין הלחם השחור וקרני האור, וכך בעזרתם של הדברים היומיומיים האלו אנו נזכרים שתמיד יהיו לנו את קרני השמש הטובה. בשיר 'אחי חלם אתמול על עזה' המציאות כבר קשה יותר, קשה ומשתקת שכמעט קשה למצוא נחמה, אולם השיר הזה קורה במרחב המנחם של הבית, במטבח, אל מול הכיריים שעליהם בדיוק מטגנים חביתה, כשחלקי הלגו מפוזרים ברחבי הבית, הלגו שצריך כעת לאסוף אותו. וכך עזה משתלבת בתוך המרחב הביתי המשפחתי וזה איום ונורא ובאותה המידה זהו הדבר היחיד שיוכל לנחם אותנו כעת בזמן הזה. לא רק עזה מוזכרת בספר. יש בו התייחסות לישראליות, למדינה, למרחב שבו אנו חיים עם כל המאפיינים של אהבת הארץ. מרענן למצוא משוררת עכשווית שמתייחסת לכאן ועכשיו של החיים בארץ "בְּאַט אִיטְס ור אִי אַנְדְּרֶסְטַנְד אַבְּרִיטִינְג אֵנְד פּוֹלִיטִיקְס גֶּטֶס אֶנָּדֵר מֵי סַקִּין" היא כותבת בשיר 'אל ארץ צבי'. אף לאהבה לזוגיות ולתשוקה מוקדשים כמה וכמה שירים בספר היפה הזה. 'תבטיח לי שנצא מזה' הוא שם אחד השירים הכי יפים בקובץ. הזוגיות והאהבה מתורגמים לאגם, לשמש, למתק שפתיים ולדובדבנים. גם לתשוקה ולמיניות יש כאן מקום "חִפַּשְׂתִּי דֶּרֶךְ לְתָאֵר לְךָ אֶת הַזָּקוּק שֶׁהִתְפּוֹצֵץ בִּי כְּשֶׁנִּכְנַסְתָּ....." היא כותבת, ולנו נותר לדמיין את מופע האורות המרהיב הזה.

הקובץ נחתם בשיר "יום הולדת", "חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לֹא הַכֹּל. אָמְרוּ לִי, זֶה הַכֹּל. עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבֶּאֱמֶת, זֶה הָיָה הַכֹּל." ההבנה הזו, שהחיים הם מה שעכשיו, ההבנה הזו שיש בה כל כך הרבה חוסן.

ספר שירה יְפֵיפֶה, רוצו לקרוא.


הוצאת הקיבוץ המאוחד, 93 ע'


282 views0 comments

Comments


bottom of page