באומגרטנר/ פול אוסטר

סיר שנשרף בדפים הראשונים של הספר,  ודאי מסמן איזו שהיא אמת נסתרת לגבי העלילה שלתוכה אנו נכנסים. לא רק הסיר נשרף, גם ידו של באומגרטנר, חוטפת כוויה קשה לאחר שהוא הוא אוחז בידיות הסיר הלוהטות, וכך הספר היפה הזה נפתח ברצף של תאונות קטנות אך מציקות למדי. לכל התאונות הללו יש מכנה אחד משותף וזהו הזיכרון המתעתע של  באומגרטנר. סיי באומגרטנר הוא פרופסור לפילוסופיה בפרינסטון, והוא גם גיבור ספרו האחרון של אוסטר. באומגרטנר לא זוכר שהשאיר את הסיר על אש דולקת במטבח, הוא לא זוכר מדוע רצה טלפון והוא גם לא זוכר שקבע עם קורא המונים של חברת החשמל. הזיכרון המתעתע מטריד את סיי באומגרטנר, אם כי לא מאוד. הוא מודע לגמרי למגבלות הגיל שלו. הוא כבר בן 70 ולפני כעשר שנים הוא  איבד את בת הזוג שלו, אהובתו ואשתו מאז היותו כבן 20. הוא איבד את אנה בתאונת שחייה. היא התעקשה להיכנס לים הסוער ופשוט טבעה. בגיל 58 כשלפניה עוד חיים ארוכים ומלאים. בשיא של עשייה היא פשוט טבעה בים הסוער, שמראש לא הייתה צריכה להיכנס אליו. באומגרטנר אמר לה שנראה שהים סוער אולם אנה כמו שאנה הייתה התעקשה על השחייה, היא הייתה כנראה דמות עקשנית למדי. וכך היא טבעה ובאומגרטנר שמאז גיל 20 היה בן זוגה מצא את עצמו בלעדיה. הוא עובר שלבי אבל שונים בהם הוא בעצם עסוק בבדיקת כל פריט מחפציה של אשתו המתה. אנה הייתה מתרגמת פורייה היא תרגמה ספרים רבים. היא אף פירסמה ספר שירים. כשהוא עובר על חפציה הוא מוצא כתבי יד שונים שלא ראו אור, ולא רק שלא ראו אור אלא כאלו שהוא עצמו לא הכיר ולא קרא. וכך אנו שוקעים בתוך סיפורים קצרים שאנה כתבה. ואי אפשר שלא לתהות עם הסיפור הקצר שלה הוא בעצם סיפור שמנבא את תאונת הטביעה שלה עצמה. באומגרטנר מוצא את עצמו שוקע בהרהורים. הוא נזכר בנקודות זמן מילדותו, דרך הרהורים אלו אנו למדים על הוריו של באומגרטנר. שני הוריו היו טיפוסים לא נורמטיביים במיוחד. אמו שאהבה אותו בכל ליבה, הגיעה מילדות לא פשוטה ונאלצה לצאת לעצמאות בגיל צעיר ביותר, ואביו שהיה מהפכן בנשמתו מצא את עצמו בשגרת חיים שוחקת כדי לספק פרנסה למשפחתו הקטנה. אולם למרות הדלות הרבה שבה הם חיו. אין ספק שהייתה שם דאגה ואהבה.  באומגרטנר היה ילד נאהב, תלמיד שקדן ואכן הוא הצליח לצאת מאותה דלות. למרות האבל שבו באומגרטנר שרוי כבר שנים רבות, חייו אינם קופאים על השמרים. הוא ממשיך לחיות חיים מלאים, הוא ממשיך לכתוב, הוא נפגש עם נשים, הוא מקיים מערכות יחסים עמוקות ורציניות, הוא מתאהב מעומק ליבו שוב, מה שלא האמין שיכול לקרות לו והנה קרה גם קרה. הלב מסתבר הוא איבר גמיש למדי. באומגרטנר אף מציע נישואין לאהובתו החדשה שצעירה ממנו ב 16 שנים. ג'ודית פויר מרצה במחלקה ללימודי קולנוע. ג'ודית ואנה היו חברות טובות, אנה אהבה מאוד קולנוע והן מצאו שפה משותפת בניהן. היחסים בין באומגרטנר וג'ודית לא מתרחשים עם מותה של אנה , יעברו כמה שנים עד שהרומן בניהם יהפוך למשהו מוחשי שאכן קורה.  באומגרטנר מרגיש שהוא חייב להציע לה נישואין, שהוא יבוז לעצמו לנצח אם לא יעשה זאת. אולם הוא מודע לכך "שבגיל חמישים וארבע היא חותרת קדימה בכל המרץ, ואילו הוא לא עוד חותר אלא בקושי מטרטר (בימיו המוצלחים יותר) ולעיתים אפילו רק משתכשך (בגרועים ביותר)" דרך הרהוריו של באומגרטנר אנו לומדים להכיר את אופיו המאוד מיוחד. את חייו. את הדברים שהוא עשה בעבר וממשיך לעשות בהווה. הוא איש חכם מאוד עם חשיבה מיוחדת, הוא מודע לשיגעונות הקטנים והמיוחדים שלו. הוא נזהר מאוד מלפגוע באנשים ומוכן להקריב את הנוחות שלו על מנת ליצור אווירה טובה. לקראת סופו של הסיפור היפה הזה אנו רואים איך כל הדברים הטובים שהוא עושה מתחברים יחדיו לעשייה מאוד חיובית. ניתן כמעט לומר שעל אף המגבלות: הזיכרון שמתחיל לתעתע, בת הזוג שהוא אהב מעומק ליבו ושמתה טרם זמנה, שברונות הלב, האחות הכועסת, כל הדברים הללו מתלכדים לחוויית חיים מלאה וטובה שאף מצמיחה דברים חדשים. יש אולי מי שיראו את העלילה כסטטית מדי,אולם דווקא קצב האירועים תואם את הסיפור עצמו ומותאם לדמותו שובת הלב של באומגרטנר. האיש המתוק והחכם הזה. הוא לעיתים כל מה שאנחנו צריכים. סיפור שובה לב – רוצו לקרוא.

מו"ל: עם עובד   מאנגלית: משה רון    211 ע' מודפסים